המשך- מירי

אז קודם כל תודה על התגובה המהירה.
שנית זה כל כך נכון כל מה שאמרת.
אני אכן מרגישה שהוא מנהל לי את הבית ואין לי את מי להאשים חוץ מעצמי,
נתתי לזה לקרות. באיזה שהוא מקום אולי הוא הרגיש שהוא מנסה לתפוס מקום של בעל או חבר.
אני ממש לא רוצה שזה יקרה זה לא מתפקידו והוא צריך ילדות רגילה .
בגלל שהוא מפונק יתר על המידה שהוא מרשה לעצמו להתנהג כך.

בגילו אני הייתי עושה שוק להוריי להבדיל עליו...
מאוד קשה לי לשים עליו אחריות, ילד בן 11 אמור להיות אחראי משהו לא?
הוא אפילו חביתה לא מוכן להכין לעצמו אפילו שהוא יודע להכין.
אני ממש רצה אחריו גם על כוס מים להביא לו לחדר.
זה לא מאוחר לשנות נכון?
אני יודעת שזו שאלה נדושה, אבל תמיד יש פחד ממאוחר מדי...
בתוך תוכי אני יודעת שהוא מאיים שיילך לאביו כדי להשיג את מטרותיו.
לאביו אין מה להציע לו כי הוא גר אצל אימו עם עוד המון אנשים בבית, וכשהוא מבקר את אביו הוא ישן על מזרן בדיוק כמו אביו, תת רמה ותת תנאים.
אני לא אמידה אבל לא חסר לו כלום כאן, יש לו חדר שלא מבייש אף בחור צעיר שכולל מחשב הכי חדש ומצלמות ורמקולים הכי.. טלביזיה בחדר דיוידי , ספריות , טלפון פרטי שלו ומה לא?...
גם זה מוגזם. אפילו כיסא מנהלים מגיל 5 הוא יושב, אכן פינקתי יתר על המידה.
עכשיו אולי הוא מרגיש שמי אני בכלל שאעצור לו משהו מכל זה?
זה כמו המשפט האוכל קוויאר לא יוכל לאכול אשל.
אני אשמח להכוונה לגביו, גיל 11 זה גיל שאמורים לקחת בו איזו שהיא אחריות?
מעולם הוא לא סידר את חדרו, אני מרימה בחדר כל נייר על הריצפות ואוכל ליד המחשב כאילו שאין מחר. הוא פרזיט מושלם שלא הכרתי כמותו, ואני מסתכלת במראה ומאשימה רק את עצמי בכך.
האם בכך שאני מבקשת עזרה ממנו בהבאת חיתול או משהו של התינוק זה גורם לבעיות?
אני מאוד חוששת שגילו קרוב למרד הנעורים שהרי היום ההתבגרות מוקדמת מאוד, ואולי הוא נכנס למעגל הזה של נוער מורד ובכך מאיים עלי וכו'..
סנקציות באות בחשבון בגיל הזה? אילו סנקציות למשל יכולות לתפוס? שכן "שום דבר אינו מרתיע אותו", זה הפחד שלי שהוא שם פס על הכל, או שטורק בבית ונכנס להתפרצויות זעם שמלחיצות גם אותי וגם את התינוק.
אשמח לכל עצה שלך או הדרכה, אני מאוד רוצה להחזיר את "המושכות" חזרה אלי בתור הורה ולא בתור חברה שלו.
תודה