נער בן 14

שלום לך
החששות שלך מוצדקים. אך במקום לפשפש בבגדיו ולחטט בחפציו עליך לנהל איתו שיחה גלויה כנה ועניינית. הקו המנחה של השיחה אמור להבהיר בצורה חד משמעית שאנחנו ההורים לא תמימים ורואים הכול. במקביל, אנחנו מאפשרים חופש בחירה בתנאי ברור שהם, המתבגרים, לא מסכנים את עצמם. אין מה לפחד לדבר ואפילו לריב, לפעמים זה מומלץ כדי לאוורר את הבית. כנות היא הבסיס להתמודדות שלך איתו. הוא יודע שאת יודעת וההחלטה היא שלו. מצד שני, גם לך יש את הקווים האדומים. את צריכה לברר לעצמך מהם. מה המדיניות שלך לגבי אלכוהול וסיגריות כשאת לוקחת בחשבון שיהיה קשה מאוד להגביל מתוך כפייה. דרך טובה היא לקחת הרבה אויר ולהתכונן למסע ארוך של "ישיבה על הזנב" של בנך מתוך דאגה אמיתית להצלחתו. כדאי לבנות מערכת הסכמים בינכם שתאפשר לו גם בילויים וגם חזרה למעגל הלימודים ולהתנות אחד בשני. לא לפחד ולא לוותר. את האמא ועליך מוטלת האחריות לשלומו גם עם צריך לנקוט בצעדים שנראים דרמטים.
שוב אני מדגיש: לא לפחד ולא לוותר---כנות ועמידה על עקרונות מגינים.
בהצלחה ונשמח להתעדכן

מה זאת אומרת לשלבת על הזנב? אם אהיה "קרציה" בשפתם, בסך הכל יסתירו ממני יותר.

דיברת על שיחה כנה. אני פונה אליך לאחר שהיו כבר הסכמים עתובים, ולאחר שהתנהלו שיחות בהם הכחישו את נושא השתיה והסיגריות. והלא, אני מרחיה את בגדיהם.

שיחות לא עוזרות. מה הלאה?

כששיחות לא עוזרות עוברים למעשים לפי מה שנכתב בהסכם. למשל, התגלה אלכוהול או בעיה בבית הספר, לא תתאפשר יציאה מהבית ביום שישי בערב או יבוטלו דמי הכיס. ההסכם צריך להבנות ביחד, כלומר בנך צריך להגיד מה יקרה אם לא יעמוד בהסכם ואתם ההורים חייבים לעזור לו לממש את הכתוב, גם בהצלחה וגם באי הצלחה. אין יותר שיחות, אין יותר ויתורים, מילה זו מילה ואסור לו להבין שהוא יכול לקחת אתכם כמובן מאליו.
את לא אמורה להיות קרציה אך דאגי לכך שבהסכם יהיה כתוב בהסכמתו שאם תהייה חריגה מנהלים ברורים ונורמלים(אלכוהול לא נורמלי נקודה!!!!)יכולתו לנהל את חייו תצומצם וזאת משום שהוא לא עמד בהתחיבות ולא גילה אחריות בוגרת.
אתם ההורים והוא גר אצלכם, לכם יש את המנדט המוחלט לדאוג, לשמור ולכוון אותו להמשך הדרך, לא לפחד לעמוד על עמדתכם ולהציב את גבול הקו האדום שאותו לא חוצים.
בהצלחה