מ ת ב ג ר ת...

שלום לך
להפסיק את השיעורים לא כדאי, אך יש להתחיל להעביר אחריות אליה. כדאי להבין שבתך נמצאת בגיל ההתבגרות ומבחינתה חברים, פעילויות חברתיות וכדומה נמצאים בראש סדרי החשיבות. הסיבה לכך נעוצה בתהליכים טבעיים שקשורים לבניית הזהות האישית. כדאי מאוד לא להכנס למעורבות רגשית עם העובדה שבתך, כרגע ולשנים הקרובות, תהיה בתהליך של התנגדות לכל מה שתרצי ממנה לעשות. תמיד מה שהיא תרצה לעשות יהיה יותר חשוב. אין בזה כל רע, כך זה עובד ולנו ההורים זה נותן הזדמנות פז ללמד אותם, המתבגרים, שיעור במנהיגות אישית. אז דבר ראשון זה לא להתרגז, דבר שני זה לתת לה להתמודד עם חוסר היכולת שלה לנהל את חייה. כדאי להתחיל בתהליך משותף לשתיכן שמגדיר את תחומי האחריות ולעגן זאת בהסכם כך שבמקרה והיא לא עומדת בהסכם יש פירוט מה קורה. במקרה זה האחריות שלך היא לקיים את מה שהוסכם למרות אי שביעות רצונה. לדוגמה: יש להפסיק פעילות מחשב שעה וחצי לפני השינה מאחר וזה פוגם באיכות השינה. במקרה והיא לא תקפיד על הזמנים, את מסירה אחריות להעיר אותה לבית הספר והיא תחמיץ לימודים. עלינו לזכור שבית הספר מהווה בראש ובראשונה מקום להתרחשות חברתית מבחינתם. כך שתחושת ההחמצה לא תאפשר לה לחזור על הטעות בשנית. באופן זה את מבטלת את היכולת שלה להתנגד אליך ומאפשרת לה לפתח כוח רצון. אותו עיקרון פועל לכל שאר התחומים
את מוזמנת לקרוא מאמר שכתבתי "ילדים מחשבים ובעיות שינה" שפותח ומסביר את כל ההשלכות של ישיבה מרובה מול מחשב.
לגבי מטלות בבית המלצתי היא לא להתנות שיעורים פרטיים בכך אלא להציע לה לעזור לך. אם היא לא רוצה זה בסדר. להשאיר לה את ההחלטה, עדיף שזה יבוא מרצונה החופשי ולא מתוך כפיה או הפחדה. זה יקח זמן אך יום אחד הגישה תשתנה.
עצם העובדה שאת מעודכנת ברצונה להפגש עם ילד בן גילה מראה שיש פתיחות וגילוי בינכן, שזה לכשעצמו יקר מפז. עודדי אותה לספר לך עליו וסמכי על חושיך להחליט על בסיס הבדיקות שתעשי.
בכל מקרה כדאי שההחלטה אם להפגש עם אותו ילד תעשה על ידה על בסיס שיחה של שתיכן.
בהצלחה