התבגרות?

שלום רב איל,
בני בן 11, אין לי מושג אם הוא נקרא מתבגר, אבל התנהגותו מראה לי שאכן כן.

ראשית הוא מאוד גדול, בריוני משהו, ומבנה גופו ענק ושמן, מה שגורם לו להיראות גבר,
זה משהו שלא מצליחה לתקן איתו, יש לו דיאטנית לא עוזר כלום.
למזלי הוא גבוה מאוד לגילו, 1.62, לגיל 11 זה מאוד גבוה, אך יחד עם זה 74 קילו,
הוא לא מראה נכונות לדיאטה ועד שזה לא יבוא ממנו אין סיכוי.
אני משתדלת לקנות לו בגדים "קולייים" שבאופנה למרות היותו גדול פיזית.

מלבד החיצוניות שלו מאוד מתמרד, אנחנו הורים גרושים כבר 10 שנים מאז שהוא בן שנה,
אמנם היה בינינו קשר בגלל הילד אבל לא קשר זוגי, הרבה ויכוחים ובעיות, שנינו לא נשואים ולא עם בני זוג.
הבן שלי ניסה שנים להחזיר אותנו מתוך פנטזיה שלו וזה לשווא.

ביום שישי האחרון קרה לי איתו משהו מוזר.
אביו לא הסכים לקחת אותו אליו, למרות שאנו גרים בעיר שונה מרחק 15 דקות נסיעה סך הכל.
בני התקשר אליו שוב ושוב, וזאת מאחר ואביו לא כיבד מעולם הסדרי ראייה, בא רק מתי שבא לו,
זה חלק מהויכוחים שלי איתו.
הבן שלי אמר לי במילים אלו: "אמא אני יודע שאת גם אמא שלי וגם אבא שלי יחד, אני לא הולך עם אבא כי אני רוצה להיות איתו, אני משתמש בו שייקח אותי רק למשפחה שלו כי שם יש לי מלא חברים בני דודים, וכיף לי שם לשחק בפליסטיישן ובמחשב וכדורגל וכו,. אני לא צריך אותו, הוא בכלל לא משגיח עלי דקה, הוא ישר הולך לאמא שלו , ואני מתחלק לי שם בין האחים והאחיות שלו כי אני רוצה להיות עם ילדים שם, אבא אפילו לא רואה אם אכלתי משהו או שתיתי. אני לא צריך אותו, הוא רק לוקח אותי באוטו וזהו, ברגע שאני שם אני לא רואה אותו ממטר כמו שהוא לא רואה אותי",

מה עלי להסיק מהדיבור הזה?
האם משתמע מכך שהוא מאוכזב קשות מאביו על אופן התנהגותו?
אני לא מחסירה שום דבר ממנו, זה הבכור שלי, יש לו חדר כמו משרד מנהלים, מלא באלקטרוניקה,
כל המיחשוב, הכי מתקדמים, והמון המון אהבה ממני ברמות שאי אפשר לתאר, כך שזה לא רק חומרי.
יש לי תינוק בן חצי שנה דרך תרומת זרע, והבכור מאוד אוהב את אחיו התינוק, אמנם לקח לו זמן אבל הוא דואג לו מאוד .

בבית מלא חברים פול טיים, אוהבים לבוא אלינו מלא ילדים ואני בכיף מקבלת אותם, חולה על ילדים.
יושבת איתם לפעמים לראות איך הם משחקים, כמובן במינון נורמלי, לא מתעלקת, יש לי שפה טובה באנגלית אז עוזרת להם בתרגומים על המשחקים במחשב.

עם כל זה, הבכור שלי מאוד מתמרד, יש לו יציאות, של לא רוצה, ואני הולך בחוץ עם טריקות דלתות,
פתאום לא בא לו על אוכל שהכנתי צהריים, מפונק מאוד מאוד.
אולי אני אוכלת עכשיו את מה שבישלתי לעצמי שפינקתי אותו כך.
תמיד פחדתי שיהיו לו חסרים מאביו אז השלמתי הכל לבד בעצמי.

אני דואגת על שני דברים:
השיחה שכתבתי למעלה ביני לבין הבכור יום שישי על התנהגות אביו והשימוש בו.

שנית, על אופן מרידתו של הבכור בגיל כה צעיר, שלא מקשיב לי, הולך מתי שבא לו וכו' מה דעתך?