לענת - איך לטפל בהתמרדות של בן 17.5

בני ממשיך להיות סגור בחדרו, במיוחד כשאני ובעלי חוזרים מהעבודה הוא לא מוכן לצאת רק בשעות שאנחנו בעבודה הוא יוצא מחדרו , אני מאוד מודאגת ממצבו מנסה לדבר איתו מעבר לדלת ומבקשת שיצא כדי שנוכל לדבר ,הוא אפילו לא עונה לי, מה עלי לעשות כדי להוציא אותו מהחדר הסגור, האם עלינו לפרוץ את הדלת , בני אפילו לא הולך לביה"ס או ניגש למבחני הבגרות שמתקיימים, אינני יודעת אם הוא אוכל או שותה, אני מנסה לפטור את הבעיה ללא עזרת גורמים אחרים האם זו הדרך הנכונה .

ברוכה הבאה לפורום
תארת מצב קשה
נראה לי שהבן שלך קצת מיואש מעצמו
אני חושבת שאתם חייבים ללכת לייעוץ והדרכה ואף לבדוק עם כל הגורמים המטפלים כולל מחנכת מורים מקצועיים יועצת ופסיכולוג/ית של בית הספר מה עושים על מנת שהוא יחזור לתלם
בתקופה זו של השנה יש משבר לימודים להרבה תלמידים, ובכל זאת הרוב מצליחים לעבור את הגל של הקושי ולגשת למבחנים
יכול להיות שמדובר על משבר קטן והוא יחלוף
ויכול להיות שמדובר על משהו הרבה יותר עמוק ואת זה אפשר יהיה לדעת רק בבירור אישי
את יכולה לפנות דרך קופת חולים ולבקש בעלות מסובסדת שיחות עם פסיכולוג נוער שילווה אתכם
חשוב מאוד לא לתת לזה לעבור
גם המצב החברתי לא תקין - בעצם את מתארת בדידות ואי מציאת מקום
שווה לבדוק
המון הצלחה
ענת זפרני

לפני שאתחיל קודם כול אני רוצה להודות לך על שחזרת אלי.תודה.
אחרי שבני סירב לצאת מחדרו, ובכל אותו זמן , בעלי ניסה לא להתערב ודיבר לסירוגין עם בני, עד שערב אחד אחרי שבעלי חזר מעבודתו וניסה לדבר עם בני מעבר לדלת שיצא מהחדר , וזאת לאחר שמס' ימים סירב לצאת מחדרו ולדבר איתנו, בעלי כעס מאוד דבר שלא אופייני לבעלי (רגוע ושלו מנסה לפתור דברים באמצעות דו שיח), והחליט להוציא את הדלת מחדרו של בני, וניסה לדבר עם בני אך הוא לא היה מוכן להקשיב לו או לי. החלטנו לתת לזה כמה ימים שירגע , ובכל אותו זמן תמיד דיברנו עם בני ברוגע ובשלווה ללא כעסים וצעקות, אמרנו לו שאנחנו אוהבים אותו מאוד בכל דבר,תומכים ורוצים לעזור לו, ומבקשים שידבר איתנו , כמו כן דיברתי עם בני ובעלי על ללכת לעזרה מקצועית , בני סירב בשום פנים ואופן , ובעלי ביקש לתת לזה עוד מס' ימים , להמשיך ולנסות לשבור את המחסום שנוצר ביננו לבין בני. לפני יומים חזרתי מעבודתי וניכנסתי לחדרו של בני בהתחלה הוא לא היה מוכן להקשיב לי וביקש שאצא מחדרו, יצאתי וחזרתי ושוב ניסיתי ובכל אותו הזמן הסברתי לו שאנו אוהבים אותו ורוצים לעזור ולתמוך בכל מצב שהוא, הגשתי לו את ארוחת הצהרים ותוך כדי התחלתי לשוחח עימו, לאט התחיל לדבר איתי אמר שהוא כועס עלינו , שאלתי על מה מה שרגע הוא לא לדבר על כך, ביקשתי שיספר לי אך הוא סירב באותו הרגע, נתתי לו את הזמן ולאט הוא זרק רמזים שאנו לא מכבדים ומתייחסים אליו בזלזול , אמרתי לו שאם פגענו בו בדרך כלשהי אנו מתנצלים על כך, אך אמרתי לו שגם עליו לגשת לדבר איתנו בצורה חופשית כנה וגלויה על כל דבר שמפריע לו, ואנו ננסה לעזור ולתמוך , דיברנו על הלימודים, על כך הוא לא מקפיד להגיע לביה"ס,מה קורה עם הבגרויות,אמר שלגבי הבגריות ולימודים שאני לא אדאג , והוא יקפיד להגיע יום יום לביה"ס, אמרתי לו שאני לא אלחץ אותו לגבי הלימודים כי זה באחריותו ואם הוא לא ילמד הוא פשוט ישא בתוצאה (לסיים ללא תעודת בגרות), אבל אני מבקשת שיגיע בכל יום לביה"ס כי זו חובתנו וחובתו להיות נוכח, הסברתי לו שזה חוק חינוך חובה ועליו להיות נוכח בבית הספר, דיברנו גם על הצד החברתי והוא אמר שהוא נפגש איתם דרך האינטרנט, ובבית הספר הוא דווקא מדבר ויושב עם חברים , ואמרתי לו שגם להיפגש איתם בחוץ ולצאת לבלות איתנו לפעמים עדיף מלשבת ולדבר דרך האינטרנט ואמרתי לו שיחשוב על כך, וינסה לשפר את הצד החברתי שהוא לא פחות חשוב מהצד הלימודים, בעיני אף יותר, וגם ינסה לבקש מהמחנכת מועדי ב' כדי לגשת ולעשות את בגרויות (אנגלית), שלא ניגש אליה.
אנו היום בבית כל בני המשפחה מנסה לתת לו חיזוקים לעזור לו לעבור את המשברון מנסים לדבר איתו הרבה ומקווים לעבור את תקופת המשבר בצורה הכי טובה במיוחד לבני שכרגע אנו מנסים להעלות לו את ביטחון העצמי והערכה העצמית שלו לגבי עצמו .
ענת אני מאוד מקווה שעשינו את זה בצורה טובה ומקווים לטוב.

צפיתי שמצב עם בני ישתנה לאחר השיחות שהיו ביני לבין בני וההסכמים שנקבעו ביננו אך דבר לא השתנה, בני רק מבטיח הבטחות ולא מקיים אותם, ובנוסף גם משקר אומר שהוא הולך לבית הספר ואחר כך מתברר שלא, השבוע אחרי החג ,צפיתי שיחזור לביה"ס אמר שהוא מתחיל בשעה מאוחרת כשחזרתי מהעבודה שאלתי אם היה בביה"ס אמר שהיה, אח"כ סיפר לי אחד מילדי שהוא לא היה בכלל, דיברתי איתו על כך , התחיל להגיד שהיה ואני לא מאמינה לו, ואח"כ באו כל מיני תירוצים כששאלתי עם הוא פגש ודיבר עם המחנכת שלו. אני מאוד' כעסתי עליו והתחלתי לצעוק עליו , ואמרתי לו שיש לו שני ברירות או לחזור לספסל הלימודים או לצאת ולעבוד, אך אני לא מוכנה שישב כל היום בבטלה, יצפה בטלויזיה או ישחק במחשב ויגלוש באינטרנט. אני מרגישה שהאיזון בבית הופר , בעלי ושאר ילדי אומרים שאני כל הזמן מדברת על המצב עם בני, בעלי החליט שהוא נותן לו את הזמן ולא נוקט בדרך של הוצאת מחשב או טלויזיה מחדרו דבר שבעיני בני מקבל פרס על כך שהוא לא הולך לביה"ס, דברתי על כך עם בעלי שאמר שהוא לא מוכן לשבת כל היום ולדבר על המצב , שבננו עושה את כל השטויות ובזמן אמת הוא פשוט ישלם עבורם, והוא יצטער על כך , דיברתי עם בעלי על יועץ אמר שלא מוכן לגשת עד שבננו יצטרף כי בלעדיו אי אפשר לפתור דברים, וכרגע בני מסרב לצאת איתנו לכל ייעוץ שהוא. אני מרגישה שאני לבד במערכה עם בני , אני שמדברת ומבקשת מתווכחת וצועקת , אני מרגישה שבכך אני גם פוגעת בשאר הילדים , הם מרגישים ננזחים וכל הזמן אני באה עליהם בטענות על כל דבר. יש לי הרגשת תיסכול כישלון בנוגע לבני הגדול . בעלי דיבר איתי ואמר שאני עושה את כל הטעויות עם בני בכך שאני נותנת לו כוח בזה שאני רודפת אחריו שילך לביה"ס .
ענת שתייעצי לי מה עלי לעשות ואיך אני אמורה להתנהג עם בני ושאר ילדי ולהחזיר את האיזון בבית כי כרגע האוירה בבית לא טובה .

היי חני
האם יש בבית הספר מורה שהבן שלך מעריך? המורה לספורט או רכז כל שהוא שיכול לדבר איתו או אפילו להגיע אליכם הביתה? לא פעם הביקורים האלו עזרו. תבדקי עם המחנכת.

בנוסף,

אני חושבת שיש משהו בדברי בעלך:

אם הילד שלך לא מראה סימני מצוקה (חלילה וחס דברים שיכולים להדאיג כמו חשד להתאבדות/סמים)
ואם מדובר רק על סרוב ללכת לבית הספר
אולי כדאי באמת לרדת לו קצת מהגב
ולחכות
במילא עוד שבועיים יוצאים לחופש גדול
במהלך השבועיים האלו נסי לא לדבר איתו על המצב.

לקראת אמצע יולי - קחי אותו לבית קפה בשקט בערב שאלי אותו בנוגע לתוכניות שלו לשנה הבאה. כמו שזה נראה כרגע הוא במשבר. אין לו חשק/כוח/סבלנות ויש שם משהו עמוק שמסתתר.
בשיחה צריכה להיות ברורה העובדה שמי שלא לומד- עובד!!
חייבים לזכור שבכל גיל לימודים זה הפיך ויחסים לא
כלומר, אם הוא בוחר לא ללמוד- אין בעיה כל עוד הוא לוקח חלק במטלות הבית ועובד
אשמח להתעדכן
יום טוב
ענת זפרני

ענת תודה לך שחזרת אלי ועל העצות שאתה נותנת ,
אני אשתדל לרדת מגבו של בני ולתת לו את הזמן , ולא ללחוץ אותו לגבי הלימודים והבגרויות שממילא פיספס אותם. ואנסה בשלב מאוחר יותר בפגישה במסעדה או במקום אחר שבני יבחר כדי שנשב ודבר על התוכניות שלו , אני חייבת לומר שכרגע בני לא מוכן לדבר איתי בכלל, רק עם אביו .
ענת, איך אני אשבור את החומה שנוצרה ביני לבין בני ולגרום לזה שנוכל לדבר .
כל העניין מאוד כואב לי כי תמיד הייתה לי תקשורת טובה עם ילדי ואני תמיד מוכנה להקשיב ולשמוע בכל דבר וענין. אני אנסה באמת לא לדבר עם בני וגם בבית על הנושא ולנסות לחזיר את האיזון בבית ושתהיה אוירה טובה יותר בבית.
ענת אני חייבת לציין שמבחינת המחנכת אני די מאוכזבת מכיוון שבכל אותה תקופת העדרות לא קיבלתי שום טלפון מהמחנכת לשאול לשלומו, איך עלי לנהוג במקרה כזה.
ושוב אני מודה לך מקרב לך על תשומת הלב והדרך להבין ולייעץ .תודה!!!