לענת

שכחתי גם לציין כי מאז אני לא אוכלת כלום ואני חסרת תיאבון .
ההורים שלי מנסים לעזור לי ולדבר איתי , אך אני רק מוציאה עליהם את העצבים ,
וגורמת להם להרגיש לא נעים , זה לא משהו שאני עושה בכוונה ואני לא רוצה שהם ירגישו ככה ..

את מתארת מצב קשה של חוסר יכולת להשתלט על מצב הרוח
זה ממש ממש ממש מוכר לי
אני יודעת איך זה בגיל ההתבגרות עם כל העצבים וחוסר השקט והתחושה שאף אחד אבל ממש אף אחד לא מבין וגם לא יכול לעזור....
קוראים לזה הורמונים
עצבים כאלו של חוסר סבלנות להכוול ולכוווולם
אני פשוט חושבת שכדאי שתזכרי שזה זמני וזה עובר
אין לזה סיבה מיוחדת
סתם גל שעובר
ותחשבי אולי זה קשור לעובדה שאוטוטו החופש הגודול
ויש הרבה חבר'ה בגילך שקשה להם עם שינויים ומעברים
כתבי לי עוד
ענת זפרני

יש משהו שקשור לכך שאני עצבנית .
בן דוד של חברה מאוד מאוד מאוד טובה שלי נמצא בשכבה שלנו , ואני אוהבת אותו .
יש לו חברה , והיא מאוד פופולרית וחזקה מבחינה חברתית . החברה שלי [ בת דודה שלו ] , שונאת את חברה שלו ומנסה להפריד . ויחד עם זאת היא מנסה לעזור לי . הבעיה היא , שגם כשאני אומרת לה שזה מפריע לי כל העניין הזה , ושזה לא לעניין כי יש לו חברה והכל , וגם כי אני לא רוצה שהיא תעזור לי כרגע, היא לא מקשיבה לי . ואז אני צריכה להתמודד עם החברה שלו ולהגיד לה שזה לא נכון ושאני לא באמת אוהבת אותו . לפעמים אני מרגישה שהיא מנצלת אותי בגלל זה , והיא כל הזמן מפדחת אותי ומאיימת עליי שהיא תלך לספר לו אם אני יעשה איזה משהו שהיא לא תאהב . וזה מפריע לי מאוד ..
בגלל זה אני כל הזמן עצבנית , ואני בוכה בגלל זה הרבה , אין לי גם תיאבון !!

אני לא יודעת מה לעשות ,
תעזרי לי , בבקשה ...