קשיי פרידה של בן 11

הבן הבכור שלי תכף בן 11. מאז שהוא תינוק יש לו קשיי פרידה רבים. גם בגילו "המופלג" נכנס ממש למצב חרדה כאשר יודע שאנו תכננים לצאת לבילוי, והוא והאחים שלו אמורים להשאר עם בייביסיטר. הוא ממש מפסיק לתפקד, הולך תכופות לשירותים, מאבד תיאבון ובבוא הרגע, בוכה, ולא נרדם עד חזרתנו, תוך שהוא מתקשר אלינו כל כמה דקות לברר מתי נגיע. תופעה זו קורת גם כאשר בני משפחה כמו סבא-סבתא שומרים עליו. אחיו הצעירים נרדמים בלי בעיה, ולא מחקים את התנהגותו. יש לציין כי גם לחוגים מתקשה ללכת לבד, ומעדיף שנשאר איתו, למרות שבסופו של דבר כן ניתן לקיים מומ על הנושא ולגרום לו להשאר. בשאר התחומים הוא מתפקד מצוין, הוא ילד חכם, תלמיד מוביל, מנהיג בכיתה, מקובל חברתית. אין לו בעיה ללכת לחברים, אם כי יש לו בעיה לישון אצלם, וכמה פעמים שניסה, היינו צריכים להגיע באמצע הלילה לאסוף אותו כי לא הצליח להרדם. בכלל, הייתי מאפיינת אותו כילד שמאוד זקוק לשגרה, לשליטה בנעשה ולידיעה מוחלטת של מה שעומד לקרות. הוא מאוד עירני, קשוב לניואנסים של מבוגרים ותמיד בעינינים. לעיתים נראה שטרוד מדי בדאגות המבוגרים, ופחות מדי פנוי לעיסוקי הילדים. כילד, לא עבר שום טראומת נטישה שאנו יכולים להצביע עליה. מאז שהוא תינוק, התקשה בפרידות, ותמיד עבר מספר חודשים קשים בתחילת כל שנה בגן. העליה לכתה א' היתה אף היא קשה, והוא היה צמוד למורה חודשים, וקבל יחס מיוחד עד שיתרגל... אנחנו מאוד מיואשים, ולא יודעים כבר מה לעשות... לא רואים שיפור אלא להפך. נשמח לקבל עצה....