גיל ההתבגרות

שלום לך,
אני מבינה לליבך, דווקא בגיל שהורים מצפים שהילדים יהיו יותר אחראיים מבעבר, בנך מפסיק ללמוד ולהשקיע בעצמו. האמונה שצריכים להיות יותר בוגרים לא תמיד נכונה כי שוכחים שבגיל ההתבגרות חלק מהילדים מאבד כוחות תפקודיים, הדחפים והיצרים מתגברים עליהם והרצון לספק לעצמם הנאות מוריד את סף התסכול. ייתכן שבנך עובר תקופה כזו בה סף התסכול שלו נמוך וכל קושי בלימודים מבריח אותו מהתמודדות.
השערה נוספת הינה כזו הלוקחת בחשבון יש בו באמת קשיים גבוהים יותר ממה שאתם ההורים והמורים שלו חושבים. ההצלחה חשובה לו ובהשוואה לחבריו בכתה מרגיש שאינו מסוגל, אז עדיף לו לעשות את עצמו לו לומד כדי שלא יחשבו אותו כאדם לא חכם ומוצלח. אין לשער עד כמה גדול מספר התלמידים המפתחים איזושהי בעיית תפקוד בבית הספר (מבעיית התנהגות עד להעדרויות ואי למידה כדי שלא יחשבו עליהם כטיפשים).
ייתכן וחוסר האונים שלו גדול.
אפשרות נוספת הינה שקורה לו משבר כלשהו, אישי, משפחתי, המרחיק אותו ממך.
למה הוא סגור ועצוב מעט כשמגיע הביתה? יכול להיות כי אתם לוחצים עליו בבית ללמוד ומאוכזבים ממנו, ובצדק, או כי זה מצב רוחו האמיתי שמקורו בלבטים של זהות וגיבוש עצמי, ריקנות של וכו' . או שבדרך של אי למידה מבטא צורך באינדיווידואליות?
אם את לא יכולה לגשת עליו, תחשבי על אדם אחר במשפחה המורחבת שיכול לדבר אתו, לא בדברי תוכחה אלי בגובה העיניים. לשאול אותו איך היה רוצה לראות את העתיד הקרוב שלו, האם היה רוצה להמשיך באותה כתה , באותו בית ספר..גם שיחה עם יועצת יכולה להאיר קצת אור על מקורות ההתנהגות שלו. אני לא חושבת שצריך לתת לו עונשים ולא למנוע ממנו תנועת הנוער.,אלא לשבת אתו לשיחה משותפת -התייעצות על איך הוא מתכנן את עתידו הקרוב ואם יש משהו שאתם יכולים לעזור לו. אל תאפשרו לו הרבה שעות שהייה מחוך לבית , מעבר לנורמה, תתנהגו עליו כנער שאמור ללמוד, צריך בכל בוקר ללכת לבית הספר, גם כשלא לומד מספיק טוב. זה שבית הספר הוך לקראתו זה טוב, אך גם לחץ מתון לעיתים עוזר ו"מזעזע" יותר. ייתכן שהוא צריך אבחון , הוראה מתקנת, התאמות בבחינות, אולי בעיותיו הלימודיות גדולות יותר ממה שחשבתם.לי נראה לי דוקא שמשהו רגשי קורה לו בגלל מצב רוחו הקודר במידה מסוימת בבית. תמליצי ליועצת בית הספר לשוחח אתו, שיחת נפש , לא בהכרח בנושא המצומצם של הלימודים שלו.
בהצלחה,
שלי ורדי