אי הליכה לבית ספר

שלום, אני אמא לילד בן 13 שכבר שנה לא הולך לבית הספר, הכל התחיל מהתפרצות זעם קשה, אחריה היה מדוכא מעט, ואחרי זה-הימנעות מהליכה לבית ספר. כמובן שלדבר זה השפעות חברתיות, לאט לאט נמוגו גם הקשרים החברתיים, לא אלה הוירטואליים אך האמיתיים, האנושיים, ניסינו כמעט הכל-פסיכיאטרית פגשה אותו, אמרה שהוא נורמטיבי, עקשן, עם חרדות, הציעה טיפול תרופתי אך הוא סירב והיא לא התעקשה., אני ובעלי בטיפול אצל פסיכולוג חינוכי, טיפול ברוח משנתו של פרופ' חיים עומר-שיקום הסמכות ההורית, טיפול זה הביא להרגעת הרוחות, אך לא למטרה המקווה-חזרתו של בני לבית הספר. בני החל טיפול אצל פסיכולוגית קלינית אך לא נוצר שם קליק והוא מסרב ללכת אליה הלאה,היום הוא עומד בפני הוצאה מבית הספר הפרטי והיוקרתי בו למד עד שהפסיק ללכת, הצעדים הבאים הם רישום לבית ספר עירוני ואם גם לשם לא ילך - כל החרבות יונפו, כולל העמדה לדין, אותנו כהורים שלא מצליחים להביא את ילדם ללכת לבית ספר,קנס כספי, מאסר, ואם כל זה לא עובד - הוצאתו של בני מהבית בכח, למסגרת שתיבחר ע"י הרשויות.
נכון להיום-ילד שמח ורגוע, אך עומד בסירובו שלא ללכת לבית ספר, היום הכריז שלא מוכן להיות בבית ספר כל יום משמונה עד שתיים, שזה משעמם.
אנחנו אובדי עצות, בני ילד מקסים, תקשורתי, מחונן, יצירתי, פשוט קסם של ילד שנקלע למשבר מוקדם של גיל ההתבגרות וכלוא בעקשנות ילדותית, האם יש לכם רעיון?
אמא מודאגת מאוד