עזרה בבקשה

שלום רב
אני גרושה בת 36 ואמא לשניים מאותו האב.
גרושה כבר 11 שנה.
הבן הגדול שלי בן 12 , לומד ויש לו חברים מאוד חברותי ומנומס.
הבעייה הגדולה היא כשהוא הולך לאביו לעיר אחרת לא רחוקה ממני הוא נשאר שם לאחרי השבת ולא מוכן לחזור הביתה. הבנתי שיש השפעה של אביו ושל המשפחה שם.
הוא מפסיד לימודיו בשל סירובו לחזור והוא קטין ואין לו זכות לעשות זאת.
אני מדברת אליו יפה ומבקשת שיחזור לשגרה למרות הקושי, לפעמים "קונה" אותו חומרית, בלית ברירה. החודש פינקתי אותו יתר על המידה (1700 שקל) על כל האביזרים למחשב שהוא צריך מסביב, רמקולים, פקס, סורק ופלאפון חדש.
שום דבר שאני עושה לא בסדר.
הוא מתחמק וטוען שמשעמם לו בבית שלנו יחד.
שם יש לו חברה וילדים בגילו, וכאן אצלי משעמם לו.
הוא לא בודד בביתי למרות שיש תינוק בן שנה, אני נותנת לו להיות חלק מאיתנו בכל, גם בארוחות יחד, גם בישיבה ליד הטלביזיה כולנו יחד, מצ'פרת אותו במתוקים כמו שהוא אוהב.
אבל שום דבר כלום לא עוזר.
עוזרת לו בלימודים, מדפיסה לו חומר, משקיעה שאין גבול לטמטום שלי כבר...
באפיסת כוחותיי, מגדלת אותם לבד.
אבל האנטי שלו גובר עלי ואני מרימה ידיים , אין לי כוחות לראש בראש.
חשבתי לערב פסיכולוגית של בית הספר אך שנה שעברה ביקשתי יועצת שתעזור והיא אפילו לא טרחה לחזור אלי.
אני משתתפת פעילה בכל תחום בבית ספרו, שבוע שעבר אפילו קיבלתי להחליף את המזכירה של בית הספר ביום המחנך הלאומי והכנסתי את תמונותינו לעיתון המקומי.
אך שום דבר לא נותן לו תחושת גאווה באימו.
מה אני עושה לא בסדר?
האם ההשקעה שלי בו היא מוגזמת ובגלל זה התוצאות?
האם המשפט תתנו לו חושך ייתן אור כל כך נכון ? כי אני מקבלת רק חושך למרות הנתינה שלי באור אוהב ומלא.

מה עושים?

אשמח לתשובה בהרחבה , אובדת עצות.

מירי