חוסר בטחון עצמי

שלום לך
המכתב שלך מרגש ביותר ועלי לציין שגם את מתנסחת כמו משהי שהיא הרבה יותר גדולה מכיתה ו'.
אני לא מתכוון להיות איש בשורות ולא נראה לי שיש לי משהוא חדש לחדש לך, אבל:
אף אחד לא יכול להחזיר לך את הבטחון שלך. רק את.
במקומך הייתי עושה עצירה קטנה ורושם רשימה של כל הדברים הטובים שיש בי ותולה את הרשימה על הקיר כדי שאני לא אשכח זאת בשום מצב.
דבר שני, הייתי מחפש אפשרות להתנדב או לעזור לאנשים שצריכים עזרה כי לפי מה שאת מספרת, כנראה שיש לך אופי מאוד חזק ואת כרגע קצת התעייפת. ברגע שאנחנו שמים את עצמנו בעזרה לאנשים אחרים או אפילו לחיות שזקוקות לעזרה אז בין רגע הבעיות שלנו מתגמדות.
נכון, חברי כיתתך, לצערי, לא שווים את נוככותך בכיתה, אך זה המצב. מעניין מה היה קורה אם הם היו במצבך? הא.....
אלא אם יש באפשרותך להחליף מסגרת לימודית? אז עשי זאת.
אשמח שתעדכני אותי
בהצלחה רבה
איל

שלום איל,בקשתה שאני העדכן אותך בתהליך ותוצאותיו, אז אני עושה זאת ואולי גם תוכל לעזור לי, לצערי עדיין לא הצלחתי להחזיר לעצמי את הבטחון,ולעזוב את המסגרת הלימודית לא מתאפשר לי, ניסיתי לחפש מקום להתנדב בו ולצערי לא הצלחתי למצוא אך אני משתדלת לא להתיאש וממשיכה לחפש, חשבתי שאולי דווקא כאן אתה,שלי או אחד מן הגולשים יוכל להפנות אותי למקום מסוים או לתת לי כל מידע.
תודה רבה מראש,
אור

מאיזה אזור בארץ את? ומה היא המגבלה הפיזית שלך? אם לא קשה לך לספר כמובן.

אני גרה במועצה האזורית גזר,המגבלה הפיזי שלי היא cp קל שכולל לקות ראייה ובעיה קלה ברגל (קושי בספורט ובראייה מרחוק)
אשמח שתציע לי מקום התנדבות על פי מקום מגורי ותיאור הבעיה הפיזית
תודה רבה מראש,
אור

הי אור
בכרמי יוסף יש מרפאת חיות. תבררי אולי הם ישמחו לקבל עזרה אחה"צ או בשישי.
בהצלחה

שלום איל,
כתבתי לך כבר מזמן על חוסר הבטחון העצמי והבעיות החברתיות שלי והצעת לי בין השאר אם ניתן לעבור למסגרת לימודית אחרת ,למרות הכל יש צורך בדבר והכרתי מקום נפלא שאני עוברת בו פעילויות ללקויי ראייה ועוורים פעם בשבועיים ובחופשות החגים,הפעילות מתקיימת בבית חינוך עוורים בירושלים שמשמש לחלק מהחברים השותפים לפעילות גם כפנימיה,גם כביה"ס וגם לילדים לקויי ראייה כמוני שמגיעים רק לפעילויות,הכרתי את המקום לא מזמן ואני כל כך נהנת בו,למרות היותי ילדה רגילה לכל דבר עלתה בראשי המחשבה לבקש מהוריי להתחיל ללמוד שם בתור ביה"ס,אך בגלל שאני בדרך כלל לוחמת באופי שלי ולרוב משתלבת טוב בחברה הרגילה ומאז היותי ילדה קטנה אני נמצאת במסגרת לימודית רגילה,אני מפחדת מאד מתגובתם,
שאלותי הן,
איך לפנות להוריי?
מה לומר להם?
והאם כדאי בכלל שאני אדבר איתם
או שאבקש מאחד המדריכים או מהמדריכה האחראית שאגב אני בקשר מצוין איתה,שהיא תדבר איתם?
אם כן,מה כדאי שאבקש ממנה לומר להם?
או האם יש לך עצה אחרת?
אשמח לתשובה מפורטת ומהירה,
תודה מראש,
אור
אור

שלום לך
אני כל כך שמח בשבילך שמצאת מקום שבו את יכולה למצות את תכונותיך המופלאות.
אל תתמהמהי.
שלבי את המדריכים, התייעצי איתם לגבי האפשרות הזו לפני שאת פונה להוריך.
והיה ואפשרות זו אפשרית, פשוט שבי עם הוריךוספרי להם עד כמה את מוצאת את עצמך במקום זה ולאחר מכן שאלי אותם אם הם יהיו מוכנים לתמוך בך בשינוי זה.
זכרי שהמילה פחד היא גם המילה דחף, אז תני לדחף לשפר את מצבך לעבוד ממקום של פחד שתתקעי מאחור.
בהצלחה