כואב לי מאוד שאני לא מצליחה להיות

שלום לך
לא הרגלת את הבנות לעזור בבית, וליתר דיוק, את תמיד עשית הכל, לא ממש ביקשת, לא מהבנות ולא מבעלך עזרה. היום קשה לשנות הרגלים ודפוסים. כשאת חולה, את מצפה ובצדק להתחשבות, שיבינו את העייפות שלך ושיושיטו יד, אם לא מתוך תחושה שזה תפקדן לעזור, לפחות מתוך תהחשבות בך.
אני חושבת שמעבר לכך שהכל עלייך, זה פוגע בך מאד שהן לא מתחשבות, לא הבנות ולא הבעל.
אני לא יודעת במה חלית, ומקווה עבורך שתחלימי במהרה. כדאי שהבנות ילמדו לראות את הצרכים של האחר בבית, ולא להיות מרוכזות בעצמן, בעיקר ביתך הבוגרת, בת ה-22.
אני תומכת בך ואומרת לך שהטענות שלך מוצדקות.
לגבי שינוי, יש לי ספק שיקרה כי אין לך ברית והסכמה עם בעלך.
את יכולה לנסות לא לעבוד קשה בבית, להשאיר כמה דברים לבנות, לנסות לא לצעוק ולדרוש בתוקפנות. נדמה לנו שקול תוקפני עוזר, אך ברוב המקרים משיג את ההיפך. תצמצמי את הדברים שאת עושה בבית, תעשי, אבל לא הכל, תשאירי חלק מהכלים ותגידי שאת מצפה שהבנות ירחצו אותם. אל תתפתי לנקות מהר וכמה שפחות תדברי, תני לדברים לקרות.
חלק מהקושי שלך להציב גבולות אלה נובעמכך שאת לא שלמה עם הבקשות שלך. תבקשי דבר אחד בלבד מכל בת שתעשה בבית , אל תדרשי ותתלונני בכלליות שאת רוצה שיעזרו לך בכל.
הכי נכון , אם את יכולה לשוחח עם הבנות ולקבל את הסכמתן על דבר אחד שכל אחת בוחרת ולוקחת תחת אחריותה בבית.
אם את רוצה לשנות להן הרגלים, צריך סבלנות, וכמה ימים עם בית פחות נקי, אחרת לא ילמדו.
ההתקדמות אם תהייה , תהייה איטית , תנסי לא להתאכזב מהר, מאד קשה לשנות בגיל הזה.
בתקווה שתהיה הצלחה מסוימת,
שלי ורדי