הבן המתבגר במשבר די קשה.

שלום לך
על פניו, וזאת השערה בלבד, נראה שהקושי האמיתי נמצא בקשר שבין האב לבן. בנוסף, בנך גדל בצילה של אחות דומיננטית וחברתית, מה שהקשה עליו יותר.
"תמיד היה ילד נוח וטוב שלא עומד על רצונו ולא אוהב לריב." ציטוט מדבריך.
כך שנראה שהדבר הטוב ביותר יהיה לעבור תהליך בעצמכם שמאתר את הנקודות שבהם נוצרו ההתניות המעכבות אצל בנכם. ממקום זה ניתן לתת את הכוח הנידרש לצימצום הפער בדימויו הנמוך.
לך ולבן זוגך יש את היכולת המרבית לעזור לבן. לקחת אותו לטיפול יהיה כמו קיבוע הזהות של הדפוק. אל תעשו לו את זה. יתרה מכך, יש לו את חופש הבחירה להחליט אם כן או לא, ולעשות דברים מתוך כפייה לא תורמים.
לפי דבריך, נראה שלך יש פה יכולת מאחר והוא פתוח אליך, עם הידע הנכון יהיה אפשר לעזור לו.
אשמח להתעדכן
בהצלחה

שוב שלום ותודה.הבעיה היא שקשה להשפיע על בעלי ולשנות עמדות שלו לגבי חייו ומה שדבריו עושים לילד.בעבר פניתי לפסיכולוגית נהדרת והיא המליצה שלאור הקשר הבעייתי וחוסר היכולת של בני להזדהות עם אביו, רצוי שיעבור טיפול אצל מטפל גבר,שכן יש דברים שאני כאישה ,לא יכולה להבין בהתנהגותו. מה דעתך?

שלום לך שוב
בגדול אני לא חסיד של טיפולים ואימונים לילדים (למעט מקרים פטולוגים)מהסיבה שבדר"כ הקושי או הבעיה נמצאת אצל ההורים.
אז זיהינו שהבעיה נמצאת בקשר בין הבן לאביו, זה לא אומר שאת לא יכולה לעשות את העבודה בשביל שניכם. יתרה מזאת, ברגע שיהיו לך את הידע והכלים המתאימים לעזור לבנך לצאת מהמצב הקיים תתאפשר ההזדמנות לבעלך לזוז מהעמדה שהוא נוקט לעבר שיתוף פעולה כזה או אחר. ואם לו, אז זה גם בסדר, רק שבמצב החדש הוא יפסיד את הקשר עם בנו וזה על אחריותו.
כל זה נאמר בתנאי שאת מוכנה לאתגר הנדרש, והוא לא פשוט.
לשלוח את הילד למטפל או מאמן יהיה כמו להדביק לו זהות של זה שיש לו בעיה ואת זה יהיה קשה למחוק בעתיד וזה ילווה אותו בהמשך. כמובן יש לזכור שאם לא תהיה בררה אחרת אז העדיפות היא למטפל זכר שבנך מסכים לפגוש.
והדגש הוא על כך שבנך מסכים ורוצה ללא כפייה.
בהצלחה