בעיות גיל ההתבגרות

שלום נטלי,
את כותבת על מצבך ואני מרגישה את הבדידות שלך, היא נוגעת ללב, במיוחד במשפט האחרון שאמרת: "אין ל מספיק כסף לפסיכולוג", ענייני הכספים אמורים להיות דאגת ההורים, פחות שלך. יש דרך להביא למודעתם את מה שאת מרגישה?אם לא ישירות אז דרך מישהו אחר, למשל איש מקצוע כמו יועצת , אליה את יכולה לספר?
הבדידות והריקנות לדעתי נובעות מכך שהקשר עם ההורים שלך מרוחק, את לא מרגישה שבאמת מושקעים בך, את זקוקה למישהו שיתעניין בך באמת כדי להמשיך להשקיע בעצמך, למצוא עניין ואנרגיות לדברים נוספים.
עד כמה שנראה מוזר, המצב הקשה בו את נמצאת טומן בתוכו גם הזדמנות. את בחוסר מנוחה, מודעת לריקנות שלך, משתדלת למצוא דרכים למלא את החיים שלך, למרות שאת לא יודעת עדיין . איך.
מובן הזה, רואים בך ניצני בשלות אופטימיים.
תנצלי את היותך במסגרת בית ספר, תדברי שם עם מחנכת, או יועצת, הן יוכלו להבין אותך, וגם לפנות אותך אם יש צורך לאנשי מקצוע בקהילה ללא תשלום.
קשר עם מבוגר משמעותי יעזור לך . משם אפשר לגייס גם את הורייך להתקרב אלייך ולהבין אותך יותר.
כל טוב, בהצלחה בדרך,
שלי ורדי