ביישן ..

שלום דנה,
נשמע מדברייך כי לבנך יש חרדה חברתית הבאה לידי ביטוי בעיקרבמסגררות לא פורמליות. בבית הספר יותר קל לו כשיש מסגרת ומעט הפסקות. יש לו כנראה מעצורים והוא לא משוחרר, עוצר את הדחפים שלו.
יש להבין שבגיל הזהמתחיל תהליך הורמונאלי פנימי אצל הבנים ובדרך כלל הם מאד שובבים...
ייתכן כי עדיין לא הגיע לבשלות הזאת או שתמיד הייתה לו חרדה חברתית כלשהי, שהייתה מוגנת ע"י נוכחות ההורים. היום, כשרוב חבריו מתחילים לבלות יותר מחוץ לבית, הואמתקשה לעשות זאת. ייתכן שהחרדה קשורה למידת העצמאות שלו מכם, ההורים. האם היה לו תמיד קושי עם בני גילו, היה לו קושי להרגיש שייך לחברת בני הגיל, לשחק כשווה, להתחלק, להשתובב?
כדאי לדבר עם המורה שלו, אולי לה יש כמה רעיונות לאור זאז שהיא רואה אותו כל יום בכתה, אולי לחשוב על חוג כלשהו....
להניח לגמרי, לא לחשוב ולהתכוונן איך לעזור לו , אני לא ממליצה, אך גם לא ללחוץ מדי בלי להבין ולטפל בסיבות לחרדה גם לא ממליצה. אם אתם לוחצים או נראים דואגים ביחס למצבו, זה ינמוך עוד יותר את הדימוי העצמי שלו, וזאת אתם לא רוצים. אם המצב לא ישתנה במשך תקופה, כדאי לחשוב על ייעוץ יותר מקצועי.

בברכה,
שלי ורדי