לא רוצה לגדול.,בדכאון עמוק.

שלום. אני כעת בן 16,ואני סובל כבר מאז גיל 15 ממין דכאן מוזר שקשה לי להסביר אותו ואין לי עם מי לדבר עליו,מהסיבה שאני מתקשה לפרט אותה. הבעיה היא שאני מתגעגעה לתקופה שההורים היו רצים איתי,משחקים איתי,מלמדים אותי,דואגים לי מעל הכול,עושים למעני הכול... לתקופה של הבר מצווה שההורים היו באים איתי לקנות,תומכים בי צוחקים איתי מחייכים אליי... לתקופה שבה לא היו לי דאגות.. אני רואה פשוט את החיים רצים מולי העיניים שלי ונגמרים וניהיים משעממים מיום ליום...
אני מפחד נורא נורא נורא להיות בן 20 או יותר מזה בן 30.. אני לא רוצה!!! כי זה כבר גיל שאתה לא נמרץ כמו ילד ואינך יכול לתפעל כמו שתעפלת בעבר... והנה אתה מתחתן ואתה כבר לא מה שהיית פעם... מה הטעם בחיים הללו? מהההה??? אני גם יודע שסופו של כל אחד זה למות מתי שהו.. ושהוריו ימותו גם ברוב המקרים לפניו.. ואני לא רוצהה גם למות!!! אני רוצה לישאר צעיר לנצח! ושהוריים ישראו כיצד שהם עכשיו... ואותו דבר כל משפחתי וכל סובבי... אני לא יכול לתאר את התקופה שאני זקן וכל חבריי הלכו לעניינם חלקם אפילו הלכו לעולמם... וגם הוריי...והדודות הילדודיות פתאום יהיו סמרטוטים על הספא... בבקשה... אני חייב תשובה מקצועית.. בינתיים כלום לא עוזר לי ואני הולך לישון תמיד עצוב.. אני לא נהנה מתקופת הילדות שלי בגלל מחשבה על העתיד ה"רחוק"...