פסיכולוג

שלום נועם,
אפשר להבין את הקושי שלך, כבד לך, המילים שלך כבדות ושקולות. התבגרת מהר מדי, קפצת כמה שלבים, אך בתוך תוכך מתנהל "קרב" בין המעצורים, התלות בהורים המתבטאת בעיקר בתפקיד האחראי שיש לך כלפיהם וכלפי המערכת המשפחתית (יש לזה בוודאי סיבות ...) , לבין הצורך להיפתח, להשתחרר,לא לשלוט ברוב הזמן במחשבות, דחפים, רגשות.
יש בך נאמנות רבה כלפי ההורים, לדעתי זה גם הצורך שלהם, אף פעם זה לא צורך חד צדדי. את צודקת בכך שהאחריות המירבית על תחושת הביטחון שלך היום היא עליהם, הרי הם גידלו אותך. הביישנות בקבוצה גדולה אינה מאד נדירה , את לא היחידה, אך העובדה שאת מרגישה את עצמך נהנית לפעמים בפורום קבוצתי קטן מעודדת, יש בך צרכים שאת חונקת אותם, ואת חשה לפעמים את ה"ניצנים" שלהם.
יש זמן שכדאי להסתכן ולהתמודד עם תחושת הביישנות, להיפתח על מנת להרוויח משהו חשוב. לבקש טיפול פסיכולוגי זה בשבילך אולי כמו להגיד להורים שלך שהם לא גידלו אותך טוב, אך מה לעשות שהחיים קשים מדי לפעמים,.... כולם עושים טעויות. מותר לך לכעוס גם לפעמים ומותר לך לא לסחוב את כל האחריות על מה שירגישו, אם תיפתחי אליהם.
בכך תאפשרי להם לתקן משהו , אם יתגייסו ליזום עבורך טיפול פסיכולוגי והדרכת הורים עבורם

בהצלחה,
שלי ורדי

אכן יש בי הרבה צרכים שאני חונקת,כמו לדבר עם אנשים,למשל אני רואה כמה בנות מהכיתה מדברות על דבר שאני מכירה ואני כ"כ רוצה להשתתף בשיחה ומשהו בי עוצר אותי,משהו שלעתים אני חושבת שרק גורם חיצוני יכול לעזור לי להשתחרר ממנו.
קלעת בול כשאמרת שאם אני מבקשת פסיכולוג זה כאילו אני אומרת להורים שלי שהם לא גידלו אותי טוב,אך זה נכון. יש מקרים שבהם אני יושבת עם עצמי ומגלה שגידלו אותי יותר בצורה חומרית ופחות גידלו אותי עם רגשות. מעולם לא פתחתי את הרגשות שלי בפני מישהו,אולי קצת דיברתי על זה אבל לעולם לא אמרתי לבן אדם שאני אוהבת אותו,אני מעדיפה לשבת עם עצמי ולהתפרק. זאת ההתבטאות שלי.
השאלה שלי היא האם הטעות שההורים שלי עשו היא בלתי הפיכה או שעדיין יש לי הזדמנות להפוך לאדם חופשי ומאושר?

נ.ב
בביה"ס יש לי סטיגמה כבר של ילדה לא מקובלת ואף אחד לא כ"כ אוהב להסתובב איתי,יש לי חברה אחת טובה שרק איתה אני מסתובבת,ואם היא לא באה אני לבד.
אני כ"כ רוצה לפתוח דף חדש בחיי ולהראות לכולם את נועם האמיתית,שגיבשה כבר זהות ויודעת מה היא רוצה ורק צריכה לפרוץ את כלה חומות.
השאלה שלי היא האם אני יכולה להמשיך לסחוב ככה את הבדידות והתחושה של ילדה לא מקובלת,שאין לה הרבה חברים והיא יושבת לרוב בבית במחשב ולחכות עד שיסתיימו הלימודים ואני אוכל לפתוח דף חדש בסביבה חדשה?האם זה מומלץ למצב שלי?כי זה הכיוון שלי נכון לעכשיו. לחכות לסביבה חדשה ושם להיות נועם שאני רוצה להיות.
תודה רבה על הייעוץ! מחכה לתשובה בקוצר רוח.

היי,
למדת להתחשב מדי לרגשות של האחרים, וכך חונקת את שלך כאילו יפריעו לאחרים...ומה קרה אם ההורים שלך טעו?... כמעט כל ההורים טועים במשה לגבי גידול ילדים, רוב הטעויות לא מכוונות ורוב ההורים רוצים בעושרפ של ילדיהם. לא בהכרח הורייך יקבלו את בקשתך לטפול כהוכחה לחוסר מושלמות שלהם. הוריםפעילים הגנות רבות, יכולים לשער שבעיותייך אישיות ולא קשורות אליהם.
אני גם לא חושבת שגילדו אותך ממש לא טוב, את מצטיירת לי כאדם טוב מאד ומלא תובנות מהרבה בחינות,
לא כדאי לך לחכות חמודה, לסיים את בית הספר, אני מבינה את הצורך ב"לשנות מקום , לשנות מזל" ולצאת מהמקום חברתי שיש לך היום. אולי חוג או תחביב מסוים , או עבודה בקיץ, יעזרו לך להיכנס לחברה קטנה אחרת. המחשבות לדחות את השינוי נובעות מהקושי בשינוי ובאי הוודאות שטומן ...

בהצלחה,
שלי ורדי