ההשפעה של אמא

היי אדווה,
את נשמעת כואבת ובודדה, בטח ובטח לא קל לגדול ליד אמה עם בעיות נפשיות שלא לימדה ולא איפשרה לך לחוות תקשורת חברתית פתוחה, רגיעה, בטחון וסקרנות טבעית.היא לא בוטחת לאנשים ומסתגרת, ואת גם, הן כי חיקית אותה ,הן כי לא איפשרו לך משהו אחר.
אבל תזכרי שבכל זאת את אדם אחר, שונה, עם גנטיקה קצת שונה וחוויות שונות, ההבדל הזה יכול לעשות המן הבשינוי בדרך החיים שתיבחרי. איפה אבא?האם היה איתך בילדות, האם היום ניתן להתקרב אליו? יפה דמויות אחרות במשפחה כדי שתתקרבי ותקבלי תמיכה וגם דוגמא לקשר, וחיזוק לכך שאת מאובחנת מאמך כבן אדם?
את צריכה אנשים אחרים משמעותיים, כי ליד אמא יהיה קשה להתפתח, היא מוסיפה בזאת ומאשימה אותך וזה מזיק לך כיפליים.
יש לך רשות וזכות לבקש גם טיפול רגשי פרטני לעצמך, בקהילה,או באופן פרטי, עד כמה שמצבכם הכספי מרשה זאת. תתענייני דרך המשפחה או דרך היועצת או דרך עובדת סוציאלית, אם המשפחה קשורה לרווחה באיזשהו אופן. אל תוותרי, תחשבי על הפוטנצאיל המבוזבז שלך..העיקר להתחיל להיפרד מהאמא ברמה הרגשית, ולא לזהות את עצמך את הבאופן טוטאלי איתה, כפי שאת מביאה את עצמך כאן.
בהצלחה,
מקווה שתמצאי את הכוחות,
שלי ורדי

אני כ"כ מעריכה את העזרה שלך את לא מבינה כמה..אבא שלי ג מושפע רבות מאמא שלי כי את האופי לקחתי ממנו אבל אמא השפיעה על כולנו,עליו עליי ועל אחי הקטן.
בגללה אנחנו לרוב מדוכאים כי אין את החופש,את השחרור,אין אצלנו שיחות פרטיות אלא רק שיחות כלליות שנוגעות לכולם. אף אחד מבני המשפחה לא יכול לדבר על נושאים שקשורים רק לעצמו כמו לימודים,זוגיות וכו'. לצערי אין לי עדיין את האומץ להשתחרר רגשית מאמא,והרבה המליצו לי על פסיכולוג אבל אני לא חושבת שאני יכולה להרשות את לעצמי מבחינה מנטלית,כי אני מכירה את עצמי אני אלך לפגישה שניים ואתייאש מזה.
לכן אני רוצה שתעזרו לי למצוא פתרון,שתתנו לי כוח ותקווה שזה לא מאוחר מדיי ושאני עדיין יכולה לצאת מהגבולות שהמצב בבית הציבו לי.

אני כ"כ מעריכה את העזרה שלך את לא מבינה כמה..אבא שלי ג מושפע רבות מאמא שלי כי את האופי לקחתי ממנו אבל אמא השפיעה על כולנו,עליו עליי ועל אחי הקטן.
בגללה אנחנו לרוב מדוכאים כי אין את החופש,את השחרור,אין אצלנו שיחות פרטיות אלא רק שיחות כלליות שנוגעות לכולם. אף אחד מבני המשפחה לא יכול לדבר על נושאים שקשורים רק לעצמו כמו לימודים,זוגיות וכו'. לצערי אין לי עדיין את האומץ להשתחרר רגשית מאמא,והרבה המליצו לי על פסיכולוג אבל אני לא חושבת שאני יכולה להרשות את לעצמי מבחינה מנטלית,כי אני מכירה את עצמי אני אלך לפגישה שניים ואתייאש מזה.
לכן אני רוצה שתעזרו לי למצוא פתרון,שתתנו לי כוח ותקווה שזה לא מאוחר מדיי ושאני עדיין יכולה לצאת מהגבולות שהמצב בבית הציבו לי.

היי שוב,
תנסי להתרקח במעט מהבית, מהחיים בצל ההורים. אני לא יודעת בת כמה את , אך אולי חוגים, תנועת נוער, עבודה כלשהי, להיות עם אנשים אחרים, להתקרב לדמויות אחרות במשפחה. אם לא פסיכולוג אז אולי טיפול באומנות , בתנועה, אולי אימון וייעוץ כלשהו , אם את מרגישה נבוכה כל כך בטיפול פסיכולוגי.
בעיות כמו שלך, חשוב שתדעי ,אינן נקודותיות, כך שהפתרונות הקלים והמהירים כביכול רק מטעים ומייאשים כי לא יביאו לשינוי המיוחל ויאכזבו. צריך הרבה אורך רוח ועבודה עצמית, או בעזרת איש מקצוע, התנסויות חדשות מחוץ לבית, אפילו השתתפות בקבוצה כלשהי של מתבגרים /ות. משהו מכל זה יעזור לך לזוו קדימה בכמה צעדים.

כל טוב,
שלי ורדי