משבר הורים

שלום לך
פשוט פונים ליעוץ/אימון להורים כדי לקבל את הכלים הנדרשים בשביל להחזיר את השפיות לבית. לטובתכם ובעיקר למען עתיד ילדכם. גם אם בעלך מסרב אל תוותר וגשי את לקבל את הידע הדרוש כדי לשנות את המצב. זה אפשרי לעשות את זה בהתחלה לבד. מרגע שתדעי איך לנהל את המצב מול בנך המתבגר בן זוגך ישתף פעולה. אין ספק, לפי מילותיך, שהבעיה נעוצה בקשר בין בן זוגך לבין בנך. היום, הצבת גבולות היא משימה שנידרש בה הבנה של גיל ההתבגרות ודרכי גישה ותקשורת שונים מבעבר. צעקות ועימותי כוח לא מביאים שום תוצאה. הדרך היחידה להביא למרגוע נמצאת באפשרות שניתנת למתבגרים לבחור את דרכם על בסיס של הסכמים מחייבים את שני הצדדים- ילדים מול הורים. הדרך להרגעת הרוחות נמצאת בראש ובראשונה בויתור על ציפיות מהילדים מצד אחד ועמידה נחושה ואיתנה על עקרונות וסטנדרטים מחייבים תקשורת אנושית. זה לא פשוט בהתחלה אך זה ניתן למימוש ואחר כך החיים נראים אחרת. כשבנך יבין שהוא יכול לבחור את דרכו במסגרת החיים המשותפים בבית ונדרשת ממנו אחריות אם הוא רוצה להשיג דברים שהוא רוצה אזי הוא יעדיף לשתף פעולה ולא להתנגח, כדי שזה יקרה אתם ההורים חייבים להפסיק את העימותים איתו. יש להגיע למצב שבו אתם יושבים יחדיו ומסכמים את החובות והזכויות שלכם כהורים מולו ושלו כבנכם מולכם. זכרי שמימוש ההסכם יהיה בעיקר באחריותך. יווצר מצב שבו בנך לא יעמוד בהסכם ואז יצטרך לוותר על דברים שמראש הוא החליט שהוא יוותר במקרה ולא יעמוד בהסכם. במצב זה הקושי וההתנגדות שלו תופנה כלפי עצמו ולא כלפיכם כמו שקורה היום. תהליך זה מקדם לקיחת אחריות, חשיבה עצמאית והתבגרות.
בהצלחה
בהצלחה

אייל שלום...ותודה על תשובתך המהירה
בעבר נעזרתי בטיפים שלך ..אך העניין עם ההסכמים לא כ"כ הצליח מכיוון ש..לדוגמא הבן ביקש מנוי לחדר כושר והבטיח (אמנם לא ע"י הסכם כתוב) שיקח את עצמו בידיים ויחזור ללמוד ישפר ציונים -אנו משכנו קצת את הדברים ע"מ שיראה נכונות ובגרות ברגע שראינו שבאמת יש רצון מצידו עשינו לו מנוי בהתחלה הוא הלך 3-4 פעמים בשבוע ודי ירד מזה..(כל הסיפור הוא מלפני 3 חודשים) וגם מהלימודים .
הבעיה היא כשהוא רוצה משהו הילד הופך להיות "נסיך" וברגע שהוא מקבל את רצונו הכל מתהפך שוב. ואם החלטנו שלמדנו מפעמים קודמות לא לוותר אז הוא הופך את הבית צועק מקלל ואנו נגררים למסכת צעקות לא נעימה .והרבה פעמים בשבוע פשוט לא נעים כשהוא בבית כי האוירה מתוחה.-הוא גם מדבר בכל חזק בכוונה (סוג של שליטה שהכוח אצלו))
יש לו המון חברים ורב היום- הערב הוא נמצא או איתם או מול מחשב (אצלנו המחשב בסלון!!!)

בשבוע שעבר הוא התחיל להביא חברה הביתה ופתאום אין צעקות מצידו הכל רגוע- אתמול רציתי לשוחח איתו כהוא ישב בדיוק מול המחשב ..שאלתי אותו שאלה -הוא התפרץ עלי בצעקות פשוט הייתי המומה לא הבנתי למה ועל מה..נפגעתי מאוד וביקשתי שלא ידבר איתי עד שיחשוב לבד למה הוא מתפרץ עלינו ללא סיבה!!!
אחרי רבע שעה אותה ילדונת הגיע אלנו ומצידו כלום לא קרה ניסה לדבר רגוע "הכל בשליטה" אני נשארתי פגועה עד דמעות!!!

בעלי לא מוכן אפילו לשמוע על יעוץ מה שמקשה את העניין -לדעתו צריך פשוט לא לוותר ולא לתת לילד כלום (לסגור ברזים)עד שיבין את מקומו.

מה שכואב לי שהילדה רואה את הכל ולפעמים מנסה לחקות את אחיה..
מצטערת על הדף הארוך אך אני מוציאה את הכאב בפורום אשמח לקבל תגובות אולי מאנשים שעוברים את אותו המשבר -וגם ממך אייל איך ממשיכים להיות שפויים?????

שלום שוב
נראה שיהיה כדאי להקשיב לבן זוגך. לפעמים אין בררה ויש צורך להשתמש בצעדים דרסטיים. בנך לוקח אותך כמובן מאליו ולא מכבד אותך. הסיבה לכך היא כי הוא יכול. אין שום דבר שעומד בינו לבין יחסו אליך. ברגע שהוא יבין שאי אפשר להמשיך כך כי זה יביא אותו למצב שבו אין דמי כיס אין מחשב אין מכון כושר אין יחס אוהד ונחמד מצדך הדברים ישתנו. אין לך מה לצפות ממנו ליחס אוהב או מתחשב,הוא נמצא בשיא גיל ההתבגרות ומבחינתו הוא הכי חשוב והכול מגיע לו. אין לך מה להעלב ממנו הוא מתנהל בצורה זו מתוקף התקופה שהוא עובר, אם תדעי לתת לו את ההתנגדות הנכונה שבעצם מדמה את העולם האמיתי הוא ילמד לכבד אתך ואת עצמו וזה ישרת אותו לעתיד.

היי..
אני חייבת לשתף אותך אני כבר יומיים לא מדברת איתו (רק מה שבאמת חשוב כמו להעיר אותו לביה"ס וכד') והוא מצידו אפילו לא מנסה לבקש סליחה או משהו בכיוון...
מה שכן הוא ובעלי פתאום החברים הכי טובים מנהלים שיחות דואגים אחד לשני....נראה לי סידור מצויין אולי אני צריכה "לנטוש" ???

שלום שוב
הדבר החשוב יהיה להפסיק להעיר אותו לבית ספר. ובמקביל להסביר בצורה נחושה שהוא כבר מספיק בוגר לדאוג לעצמו ואם הוא מפספס את בית הספר אז זה אומר שהוא לא מרגיש טוב מבחינתכם ההורים ופועל יוצא מזה שהוא לא יוצא מהבית או מתעסק במחשב!!!! זכרי שהם הולכים לב"ס בגלל החברה ולא כול כך בשביל הלימודים. הגיע הזמן לשחרר, קחי אויר ותני לו קצת לשבור את הראש בעצמו. שירגיש שאמא לא נמצאת כל הזמן מאחוריו. ברגע שתעשי זאת הור יחפש את קרבתך.
בהצלחה.

שלום לך,
סליחה שמתערבת בשיחה, אעשה זאת רק לרגע, רק כדי לספר משהו.
באמצע התפרצות כלשהי המתבגר שלי פלט את המשפט הבא: "אני לא חייב לעזור!" היה מדובר באיזו עבודת בית באחריותו. נכון, אמרתי לו בשקט, אתה לא חייב. במקרה הזה גם אני לא חייבת כמה דברים. היה זה יום שישי.
ביום ראשון קרו לו מספר דברים לא צפויים: הבגדים שלו לא היו מכובסים ומגוהצים, במקרר לא היה היוגורט האהוב עליו לארוחת בוקר, לא היו לו כריכים לבית הספר (במקרה גם כסף לא היה לו), לא חיכה לו ארוחת הצהריים על צלחת במקרר, לפתע המחשב ביקש סיסמה בהפעלה והדבר הכי קשה (לי!): לפני השינה לא היה מסג' קצר מאמא...
הבחור החזיק מעמד, הבוקר הבא התנהל באותה צורה. אלא מה - הגעתי הביתה וחשבתי, שנכנסתי לבית הלא נכון: הסלון מסודר, הבגדים מקופלים, המטבח נקי, הכלים במקום, הפח ריק, כוס קפה על השיש... אפילו הכלבים שלנו עמדו דום!
תנסי. ;-)

שלום לך,
סליחה שמתערבת בשיחה, אעשה זאת רק לרגע, רק כדי לספר משהו.
באמצע התפרצות כלשהי המתבגר שלי פלט את המשפט הבא: "אני לא חייב לעזור!" היה מדובר באיזו עבודת בית באחריותו. נכון, אמרתי לו בשקט, אתה לא חייב. במקרה הזה גם אני לא חייבת כמה דברים. היה זה יום שישי.
ביום ראשון קרו לו מספר דברים לא צפויים: הבגדים שלו לא היו מכובסים ומגוהצים, במקרר לא היה היוגורט האהוב עליו לארוחת בוקר, לא היו לו כריכים לבית הספר (במקרה גם כסף לא היה לו), לא חיכה לו ארוחת הצהריים על צלחת במקרר, לפתע המחשב ביקש סיסמה בהפעלה והדבר הכי קשה (לי!): לפני השינה לא היה מסג' קצר מאמא...
הבחור החזיק מעמד, הבוקר הבא התנהל באותה צורה. אלא מה - הגעתי הביתה וחשבתי, שנכנסתי לבית הלא נכון: הסלון מסודר, הבגדים מקופלים, המטבח נקי, הכלים במקום, הפח ריק, כוס קפה על השיש... אפילו הכלבים שלנו עמדו דום!
תנסי. ;-)

שלום לכם,
אייל, אתה יכול לייעץ לי איך להגיב (ליתר דיוק "הצילו! מה לעשות?"), כאשר הכעס של המתבגר פונה נגד אח הצעיר שלו? כולל כמובן את האיום "שלא תעז להגיד לאימא!"... אני יודעת מה לעשות, אני פשוט לא יודעת איך לעשות את זה ככה, שבני הצעיר לא יחטוף...
המתבגר הוא ילד ADHD בן 15, אח שלו בן 12.5.
ג

שלום לך
כל זמן שאין אלימות פיזית אין מה להתערב. אם יש אלימות פיזית יש להתערב בכל הכוח ולשים לדבר סוף בצורה נחושה וחמורה.
עיקרון מושל של הבית: אין לגעת באדם ללא רשותו.
החלטה: אסור להרביץ אחד לשני
מעשה: זה שמפעיל אלימות כלפי האחר ישלם בדמי כיס או בזמן מחשב לתקופה משמעותית.

את מה שכתבתי למעלה יש להסביר בישיבה משפחתית ללהגיע איתם להסכם מחייב כתוב וחתום.
יש לזכור שבמקרה וההסכם מופר האחריות למימושו מוטלת על כתפי ההורים ללא השתהות או ספקנות. אותו הדבר כמו שמקבלים דוח תנועה משוטר. אין בררה חייבים לשלם!!!! בדרך זו תיווצר הרתעה עצמית ומימוש חשיבה עצמאית ולקיחת אחריות. ההבדל הגדול בין הסכם זה לבין דוח תנועה נעוצה בעובדה שהם היו חלק מרכזי ביצירת ההסכם וגיבושו ולכן הם גם אחראיים.
בהצלחה

שנית אנסה להסביר את המצב טוב יותר.
זה מתחיל ככה, שמגיעה הביתה אחרי עבודה והקטן מקבל את פניי עם המשפט: "הוא הרביץ לי." הגדול כמובן מיד מרים את הקול ש"לא נכון, הוא משקר!" בנקודה הזאת מתחיל בינם ויכוח בפול ווליום שמי משקר - אין שום אפשרות לבירור. בשלב הזה יוצאת מהחדר שלא אהיה קהל, ככה הם נרגעים די מהר. אבל לא יודעת איך להמשיך:
א - לא פוסלת את האפשרות, שבאמת היו מכות.
ב - לא פוסלת את האפשרות, שהקטן מנסה לסבך את הגדול.
ג - עוד אפשרות, שהיה שם מין משחק כוחות, הגדול התכוון לזה בתור משחק, בהתחלה גם הקטן, אבל נימס לו בשלב מסויים והגדול לא הפסיק, נגיד כי לא שם לב, או לא התייחס לשינוי מצב הרוח של אח שלו.
כאשר אני במקום, אז כמובן יכולה לדעת מה התרחש ויכולה להגיב \ לא להגיב בהתאם. מכות "על אמת" זה מעבר לקו האדום. אבל כאשר אני לא נוכחת... הם תמיד מגיעים הביתה הרבה לפניי... לך תדע מה קורה באמת.
הקטן עלול לחטוף מאח שלו, אם לא קלטתי נכון את המצב והענשתי את הגדול (הוא אומר, שכבר לא משנה, גם ככה קיבל עונש, אז שלפחות תהיה לזה סיבה...). במקרה הפוך לא הגנתי על הקטן.
יכול להיות שטעות שלי, שמבדילה בין "על אמת" לבין משחקי היאבקות? הגבול בין זה לזה אומנן גם להם ברור מאוד, אבל הם מפרשים דברים (כל מינה דברם) בצורה מאוד שונה אחד מהשני... אולי זאת הסיבה, בגללה לא הייתי צריכה להסכים עם משחקי הכוחות שלהם? או לתת עונש קולקטיבי? לקנות מצלמת מהירות? :-)

קודם כל תודה לכם..
אצלנו זה קצת שונה שניהם מגיעם אלינו לעבודה (אנו עובדים יחד במזון) הם אוכלים צהריים (כל אחד לחוד-הם לא מגיעים באותה השעה )עוזרים לנו כמובן .
בסביבות 4 או יותר הבן קובע עם חברים הולך עד 8 לערך(בימים האחרונים פחות כי יש לא חברה שמגיעה אלינו הביתה) והילדה ממשיכה איתנו לסידורים וסופר מגיעים הביתה ב-6 ,היא:מורידה את הכלבה מכינה שיעורים וקצת על המחשב כבר 8 מקלחת ארוחת ערב יושבים קצת ביחד וזהו.
הוא:מחשב מחשב מחשב ,פאלפון,לא רעב, מקלחת,החברה מגיעה מסתגרים בחדר עד 10 הוא מלווה אותה חוזר יושב שוב במחשב בסביבות 11:30 הולך לישון לפעמים בצעקות כי הפרדה מהמחשב קשה!!
כמובן תוך כדי הכל מתנהלות שיחות בבית על היום שעבר להם ..וגם לפעמים במריבות כי אסור להעיר לו ולכוון אותו ובטח לא להפריע לו כשהוא במחשב!!!
כשאני פונה אליו הוא תכף מגיב בקול רם מאוד!!!שאני "חופרת" ו"מה נפלנו עליו" ונמאס לו לשמוע אותי/נו ודי והוא לא שואל אותי/נו.. ואם הוא עבר כבר כל גבול וזה נופל בשישי אז כשאני אומרת אתה לא יוצא הוא עונה "אני אומר שאני יוצא לא שואל אם אפשר לצאת" ויוצא- לפעמים מתקשר אחרי כמה דקות להתנצל..אני לא יכולה להאבק איתו ובטח לא פיזית (ולכן אני לא נותנת לבעלי לפעמים להתערב כדי שהדברים לא יצאו משליטה) הוא בסך הכל ילד טוב-הוא פשוט מנסה לדעתי להפגין כוח או משהו ולא מעניין אותו איך זה מרגיש לנו???
מה שכן כסף אין לו בזמינות הרבה כי אני מאוד קשה בעניין-הוא עישן -אחרי שיחה איתו נשבע שהפסיק ובמקרה גיליתי שהוא לא הפסיק -הוא לא מודה אך לא מכחיש..לכן אין דמי כיס!!!
עזרה בבית... זה כבר משהו אחר הוא די יעוזר כשמבקשים.
הקטנה פחות לה יש משפט-אני לא משרתת של אף אחד!!! ומה אני ..אחרי 12 שעות עבודה.. אני משרתת ??
וכשאני אומרת לה שהיא לא עוזרת לי בבית בכלום אז היא עונה "אני מגיעה מביה"ס עוזרת לך בעבודה-ואת..כפויית טובה!!!

האמת אין לי כוח להתמודד כבר אז בלי "טובות" אני עושה ויש שקט!!!
זה פשוט מדהים אני לא גדלתי כך-הם מאוד חומריים רק אם יוצא להם משהו מזה הם עוזרים -מגעיל אותי הדרך שלהם!!!
ואם אני מתבוננת סביבנו החברים שלהם עוד הרבה יותר -אצלי הם עוד מתונים ..מה עובר על הילדים שלנו לאיזה מצב הם עוד רוצים להגיע???

שלום לך
מחשב מחשב ושוב מחשב.
כל זמן שיש מחשב בחדר שלו ואין שום הגבלה המצב ימשיך ואפילו יחמיר. הדבר הטוב ביותר יהיה להוציא את המחשב מחדרו ואז תקבלו אותו מחדש כבן משפחה. לצערי הורים מפחדים מצעד זה ואני לא כל כך מבין מדוע. אף אחד עוד לא מת מגמילה ממחשב.
בהצלחה

שלום שוב
שום דבר לא השתנה ביחס לתשובה שכתבתי לך למעט ההרחבה של ההסכם לרמה קולקטיבית. שנהם יצטרכו לשתף פעולה אחרת שנהם יפסידו באופן שווה בגלל ההחלטות שלקחו. אם הקטן משקר כדי לקבל עליונות או תשומת לב הוא יפסיד את חלקו ואם הגדול באמת מכה את הקטן אז גם הוא יצטרך לשקול את צעדיו.

צר לי אך לא רשמתי אצלנו המחשב מעולםלא היה בחדר הוא נמצא בסלון במקום בו יש גישה לכולם ואין מה להיסתתר אבל..יש אוזניות שלשם הוא "בורח"ולכן הוא חושב שהוא נמצא לבד ומרשה לעצמו לצעוק כאשר מעירים לו..וכמובן שוכח שיש עוד אנשים בבית שרוצים את המחשב וגם להחליף איתו מילה או שתיים!!!
כרגע חזרנו לדבר א אני אומרת את המילה האחרונה ובטון גבוה (כמו שהוא אוהב)זה לא נעים לי להיות השוטר אך עד מתי???

שלום לך
כל זמן שיצטרך. כדאי לזכור שזה לא הצעקות שלך והשיטור שיקבעו עד מתי אלא הנחישות הפנימית שלך שמבינה שהילד זקוק לגבול ברור מה מותר ומה אסור. אף אחד לא הבטיח לנו להיות הורים רק כשנחמד. לפעמים, ובעיקר בגיל ההתבגרות, נדרשת עבודה שונה שקשורה לאימון המתבגרים לעולם האמיתי וזה בגלל גדילת היכולות המנטליות והרגשיות שלהם. אז זה המצב וכדאי להשלים איתו. יש לך בן בגיל ההתבגרות שנראה שהוא נורמלי לחלוטין שמנצל כל אפשרות לנהל ולשלוט במצב מסביבו כמו רוב המתבגרים. אז דעי שזה יקח זמן ובין לבין יהיו גם רגעים מצחיקים וטובים. החוכמה היא להיות במצב של זיהוי ולא במצב של הזדהות!!!!!
בהצלחה

אייל תודה רבה לך על התשובות !!!
זה מרגיע ומעודד גם יחד לדעת שאני לא בסירה לבד ויש מי שמבין ומנחה אותנו לצעדים עם המתבגרים שלנו!!
הרי מה אנו רוצים ...את הטוב בעולם שיהי רק להם!!!
שוב תודה ושבת שלום..