אהבה וירטואלית נכזבת

שלום לך,
זה כל כך קשה לך וגם לה!! הבת שלך נוטה לפנטז וחייה בדמדומים בין פנטזיה למציאות, הרגליים שלה לא כל כך על הקרקע... אין לה הרגה הגנות כאשר מתאהבת ונוטה להתקשר במהירות.

תני לה הרבה אהבה, אל תשפטי אותה בכלל, תדברי על המקרה רק כשהיא מוכנה לדבר עליו. ותקחי אותה לטיפול, זה מאד חשוב. אם האיומים נמשכים, תפקחי עליה ותיעזרי באנשי מקצוע כדי להעריך את מסוכנות האיומים שתסכן את חייה. תוכליג ם לדבר עם חברותיה שיבואו לתמוך ולהיות אתה, לא להשאיר אותה לבד, עדיף שיהיו אנשים לידה. תפעלי בנחרצות, אל תהססי כשהיא מאיימת או אפילו אם מסרבת לטיפול, תצטרכי לשכנע אותה.
אני מבינה שאת כן נחרצת והחלטית להוציא אותה מזה. מרגישים שאת אוהבת אותה מאד מאד.

מאחלת לך הרבה כוח!!

שלי ורדי

תודה רבה לך על התשובה. אני חושבת שכבר יש שיפור בהפנמה של הבת שלי. היא כבר התנתקה מהבחור בכל הדרכים האפשריות, כך היא אומרת. ואמרה לי כבר אמש: אני חושבת שאני אהיה בסדר. ולכן אני רוצה להמשיך לתמוך בה. הרי בכל זאת אני אמא שלה ואני יודעת מה זה אהבה נכזבת, כולנו עברנו את זה בשלב זה או אחר.
ישנה עוד בעיה, היא גם חולה מאד בדלקת פרקים קשה ולא מגייסים אותה לצבא, וחלק גדול מהאכזבה שלה עכשיו הוא גם שהיא לבד, וגם שכל החברות שלה מתגייסות לצבא. אני מנסה לשכנע אותה לסיים את הבגרויות וללמוד משהו לחיים אבל היא עדיין בשלב של אנטי הכל.
במשך שנה וחצי השלמתי עם כל היחס הנוראי שלה אליי, כאשר היתה ברומן וירטואלי עם הבחור, היא התנהגה בצורה זוועתית כלפי וכלפי כל המשפחה אבל אני לא יכולה לנטור לה טינה, ועכשיו אני יודעת שאני צריכה להמשיך לתמוך בה ואני רוצה שהיא תהיה בסדר. היא לא מאיימת על התאבדות יותר אבל אני יודעת שיקח לה עוד זמן להבריא מהמצב הזה. אני עובדת 12 שעות ביום, ובשלושת הלילות האחרונים היא ישנה אתי במיטה ובוכה בלילה. מה אני עושה? היא גם לא רוצה ללכת לטיפול פסיכולוגי.

היי,
אני לא אשת מקצוע,אבל אני מרשה לעצמי להגיב גם כן ומקווה שזה בסדר.

המצב שתארת נשמע מאד קשה וכואב,לשתיכן.

ובכלל,נשמע שהשנה וחצי האחרונות היו מאד לחוצות וקשות.
אני לא חושבת שההתאהבות שאת מתארת היא נורמלית.

אני חושבת שההתאבות של בתך באותו בחור הייתה על גבול האובססיה.
אני לא יודעת מה זה בא להשלים,ואיזה צורך זה בא למלא-אבל מה שזה לא יהיה נראה לי שזה משהו שראוי לבדוק אותו לעומק.

האיומים של בתך בדבר אובדנות גם הם מפחידים אותי מעט.
רוב האנשים שמאיימים בהתאבדות לא באמת רוצים למות.
אבל רבים עושים זאת במצבי קושי ו"בטעות" זה גם מצליח להם,לכן גם כאן אני חושבת שבירור מעמיק יעשה את העבודה.

אני חושבת שעלייך להיות חזקה ונחושה,ולקחת את בתך לטיפול פסיכולוגי.
חפשי בדחיפות מטפלת טובה,וגשי אליה עם בתך.

את גם יכולה להפנות אותה לאתר של סה"ר או עלם....
אולי שם היא תמצא תמיכה נוספת..


חסויה.

שלום,
מה שאת עושה זה נכון, בסוף הי אתשאב כוחות מהיחס שלך ללא תנאי להתנהגות שלה בעבר. היא באמת לבד, צריכה מסגרת, האם הייתה רוצה לעשות שירות לאומי? זה לא עלה על הפרק? זה יתן לה איזו מסגרת חברתית גם ותרגיש שהיא שווה ותורמת כל שאר חברותיה. הזמן ירפא, ואם לא רוצה טיפול פסיכולוגי כל טיפול או ייעוץ רגשי היה עוזר, טיפול באמנות, אמון , כך תקבל עזרה רגשית בלי להרגיש את החשש מסטיגמה של טיפול פסיכולוגי. בכל מקרה צריכה לעשות איזו פעילות כדי לצאת יותר מהר מהדכדוך שלה וכדאי בעדינות לדחוף אותה לזה.
לבגרויות צריך יותר אנרגיות, זה יבוא אחר כך.

מאחלת לך הרבה כוח כדי להמשיך לתמוך בה ללא שיפוט

שלי ורדי

שוב שלום,

לצערי הרב, הבחור ש"שבר" את ליבה של בתי, חזר, ובמהירות רבה, אליה. הוא חזר אליה בחג השבועות ומאותו הרגע היא כבר לא משוחחת אתי.
החל מרגע זה אינני יודעת ממש איך להגיב. היא חזרה לאותו הדפוס כמו שהתנהגה בו לפני שבועיים ובמשך השנה וחצי האחרונות.
אני מאד פגועה מהילדה מכיוון שבחג התארח אצלי אבא שלי, והיא ישבה ודיברה אתו ואמרה שאני לא נותנת לה לחיות ושאני מעצבנת אותה ושאני אמא שתלטנית. היא אמרה בודאי עוד דברים שאולי אבי לא רצה לספר לי כדי שלא יהיה לי עוד יותר קשה.
אני לא יודעת באיזה אור היא הציגה אותי בפני אבי (סבא שלה) ולכן אני פשוט לא יודעת מה לעשות הלאה.
היא לא אמרה לי בפירוש עכשיו הנה הוא חזר אליי, אלא אבא שלי סיפר לי. אני יודעת שהיא רוצה לנסוע לגור אתו במדינה שלה והיא מחכה לסיום הלימודים על מנת לקום וללכת. היא רק שכחה שכסף לא צומח על העצים, והיא שכחה שגידלתי אותה במשך 18 שנה ונתתי לה כל מה שרצתה. אני לא בעלת אמצעים, אני עובדת 12 שעות ביום וגם בימי ששי כדי לפרנס אותה וכל מה שאני זוכה לו ממנה הוא בוז מוחלט.
מה אני אעשה במצב הזה? איך לתת לה לנסוע לשם? מדינה זרה עבורה, בחור ששבר את ליבה וחזר אליה ויכול להיות שכשהיא תגיע לשם הוא ישבור את לבה שוב. היא כבר אמרה לי בפעם הקודמת שאם הוא ישבור את לבה והיא תהיה כבר שם, היא תקפוץ מתחת לגלגליה של המכונית הראשונה שתראה.
אני כבר שבורה ועייפה ואובדת עצות. תודה

הבת שלך חייה באשליות, אוליואין לה מנגנוני הזהרה והגנה נאותים כדי לשמור על עצמה מאכזבות, אך ברור שהיא זקוקה לאהבה ולשייכות באופן נואש. אני חושבת שאת לוקחת באופן מאד אישי מדי את התנהלותה. אם היא לא שומעת ומקשיבה לך, את נעלבת מאד..
אין תחליף לאמא, יש לה יחס אלייך אך כנראה שיש משקעים ביניכן שאולי קשורים לתחושה שלה שהיא צריכה היפרדות ממך שאין לה אותה כמצופה בגילה (בשעת משבר צריכה לישון במיטתך). אגלה לך סוד: בגיל כזה בכפייה לא משיגים שוב דבר מהילדים, כדאי לך להתרחק מעט רגשית, ולנסות בפחות מעורבות להגיד לה את דעתך, על הסיכונים, אולי קודם הבחור יבוא לכאן לפני שהיא נוסעת?..
המצב קשה אך דעתה עלייך בסיטואציה מסוימת לא אמורה להוריד את רמת ההורות שלך ולהחליש אותך, גם כשהיא משוחחת עם אביך. האם מעמדתה כלפייך את שואבת את כוחך כאמא? צריך שיהיו לך קני מידה משלך על התנהגותך ולא להתסמך רק על דעתה ומצב רוחה. לכן -את לבטח היית נעזרת מהדרכה אישית כי כי ביתך מסרבת להגיע לייעוץ.

כול טוב,
שלי ורדי