בדילמה מסובכת במיוחד. וצריכה עזרה.

היי אני נערה מתבגרת רגילה, ואני צריכה יעוץ איך אני ממשיכה מהנקודה המסוימת שבה אני "תקועה" עכשיו.
טוב אני הסביר: בטח אני מבינה ויודעת הרבה על הנושא אז אין לי מה להסביר בדיוק, אבל אני הסביר איך שאני רואה הכול. אז כמו שאת יודעת ואני, קבוצת בני הנוער די מתחלקת לקבוצות, נו קבוצת של כמה חברים בבית ספר, יש כל מיני קבוצות. וגם אני התחברתי לאחת, לאחת שבעצם קיבלה אותי כמו שאני וראו אותי כאחת מהם, עם הזמן למדתי להתחבר איתם יותר (אגב אני כיתה ח' ושנה שעברה עברתי באמצע שנה, אז ככה שאני לא הספקתי לבלות איתם הרבה זמן). למדנו למצוא דברים משותפים, ויכולתי להיפתח שם יותר, כי בדרך כלל אני לא אחת שנפתחת ליד כולם מהר, אני נוהגת לשמור על מסכה, שבעצם במט ראשוני לא הכי מכירים את האני האמיתי שלי, כי אני נוהגת לשמור על משחה ובעצם לבחון כל אחד שעומד מולי, ומנסה להתחבר אליי, עם אני רואה שהוא בעצם נחמד ורצוי עבורי אני לאט ,לאט מורידה את המסכה ומכירה לו צדדים שרק חברים של ממש מכירים אצלי. אז בכל אופן, התחברתי למספ' תלמידים, ודיי נחמד לי היה עד עכשיו, בתקופה האחרונה התחלתי להכיר יותר את האני הפנימי שבי, התחלתי ללמוד מה אני באמת רוצה, ומה אני לא רוצה. התחלתי לגלות דברים אחרים אליי, אבל בניתים רק אני יודעת על "הדברים" האלו. ובואי נגיד שהדבר שגילתי זה החלום שלי, זה הדבר שאני כל כך רוצה. אבל זה לא הכי מאפיין וממתחבר אליי, אני יכולה לומר לך, שעם היית מכירה אותי באמת, והייתי מתוודה כלפייך. היית בטח צוחקת ולוקחת את המילים שלי בתור מילים שכאילו "אני אומרת את זה סתם בלי סיבה שאני מנסה להצחיק אותך, ואת משתפת פעולה". וזה מי מה שאני הכי מפחדת, אני מפחדת מהתגובה, ויותר מפחדת, שכאשר האנשים שאני אומר להם את זה יבינו שאני רצינית. אני פשוט יעבד אותם את החברים שאני מכירה ואהובת, לא יעבד הכוונה שהם לא ידברו איתי, אלה יעבד אותם כלומר: הם יתחילו להשתנות כלפיי, לדבר על דברים אחרים איתי, ובקיצור יהיו אנשים שאני לא מכירה, ואליי גם לא מחבבת. אז יוצא שאני בדילמה, בין משהו שבאמת נוקש ללבי ורוצה לצאת החוצה ולהתגשם לבין הסביבה שלי, ולא רק חברים גם הורים ומשפחה, אני כבר יכולה לתאר את התגובה שכל אחד ואחד מבני משפחתי כשיבנו זאת, חלק יגידו שאני רוצה זאת רק בגלל שאני עוד קטנה, וכשאני הגדל זה יעבור לי, ואלי הם צודקים. כי הרבה אמרים כגדולים כל החלומות והמשאלות מנפצות, ואני ממש לא רוצה לעבד את משאלתי, ממש לא. לכן בניתים אני משאירה זאת באיזון, לא אומרת כלום וממשיכה להתנהג כמו שרק אני יודעת, נשארת האדם שבחוץ האדם שכולם מכירים, אבל בתווכי יש עוד אחד שמחקה להזדמנות לצאת. זה די מדכא אותי, כל העניין של הפחדים שלי לגבי כל צעד שאני יעשה. אני גם פוחדת לעשות צעד שאני יצטער אליו, הכי הייתי רוצה שאני הכול לשלב בין הצדדים. אבל אני לא בטוחה אולי זה יצא לי ואולי לא. ועוד משהו שאני פוחדת, שעם אני החזיק הכול בבטן, כלומר לא בבטן ממש כי אי