יחסים מסוכנים

שלום לך,
את הגורם המווסת בבית, המאוזן יותר. את לא יוצאת מכלל שליטה כפי שבעלך עושה. להיפל, את לוקחת הכל פנימה בגלל זה קשה לך יותר. לא נראה שתוכלו לעשות תהליך משפחתי משמעותי כי כפי שאת אומרת בעלך לא גמיש ולא מחפש שינוי או כיוון אחר של חשיבה והסתכלות ממה שהתרגל עד כה.
הבן שלך לא לומד טוב, אך נדמה לי, לפי מה שאת מתארת שהוא ילד טוב, זאת אומרת לא עושה שטויות רבות , לא מסתובב עם חבר'ה לא טובים, הוא בשלב ובתקופה של דחפים והנאה מוחלטת מהחיים, זהו נער שבולע את החיים... על חשבון תכנון , למידה וציונים.
הדרך שאני חושבת שאת צריכה לקחת היא להתייעץ בעצמך עם הצוות החינוכי =-טיפולי של בית ספרו. אולי הלחץ וההתפכחחות יבואו משם, אם אכן הבן משלם מחיר כבד של כישלונות לימודיים. לא תיארת את מצבו, למשל, האם יש חשש להמשך לימודיו בבית הספר, האם יש לו העדרויות רבות, שליליים רבים וכו'. כי במקרים כאלה שיחות ולחץ מטעם הצוות החינוכי או הצוות של העירייה/מועצה יכול להועיל.
אני חושבת שאת צריכה לקחת צעד אחורה כל עוד אין משבר גדול שאת צריכה להתערב לו. פשוט אתצריכה לשמור על עצמך יש דברים שאי אפשר לשנות ולהשפיע מיידית. יש נערים כמו הבן שלך שמתבגרים יותר מאוחר. כדאי להתערב רק כהוא עובר את הקווים האדומים שלך. זה לא אומר שהוא לא צריך מדי פעם לשמוע את עמדתך ואת הציפיות שלך ממנו, שיתנהג בתור תלמיד ויהיה אחראי לחובות שלו. כדאי לשוחח אתו לבד ללא נוכחות בעלך ולנסות שהשיחה תהיה בגובה העניים, לדבר אליו כאל מבוגר. אם האו טיפוס ששונה שליטה עליו, רק הדרך הזו תעבוד אצלו. ייתכן שיהיו לך הפתעות ויתבגר בעוד שנה, שנתיים.

בכל מקרה, לא תמיד זו מאה אחוז אחריות ושליטה שלך על הנעשה אתו בגיל הזה. רציתי להדגיש זאת כדי שלא תרגישי אשמה.הוא יודע את הכוונות שלך ושל אביו ויודע טוב מה אתם מצפים ממנו, כי אתם לא הורים אדישים ומזניחים. ידיעה זו את הציפיות שלכם ממנו , יבוא יום ויפנים אותה.

כל טוב והרבה סבלנות,

שלי ורדי

אוי..אוי כמה שאת צודקת !!!כמובן הציונים הלחץ של הבגרויות הכל מסביב גם ככה קשה לו אז מן הסתם הוא בורח לחברים וכל הזעם בעצם נופל עלינו בבית .
אבל איך אפשר להסביר לו שיש דרך להשיג דברים בלי צעקות או איומים???
הוא מתפרץ בזעם איומים קללות ולפעמים גם אלימות ממש לאחותו בת ה12 זה מאוד מתסכל במיוחד אותה ..(היא כמובן לא נשארת חייבת ולומדת ממנו לצערי הרב אוצר מילים רחב!!).
דוגמא:ניתקתי לו את הנייד בגלל שהוא מקלל את אביו אז הוא אמר שאם לא נחבר אותו מייד (וכמובן הכל בציווי אצלו)הוא ירביץ לאחותו שאלתי אותו מה היא קשורה לעניין אז הוא ענה לי כמו שהכאבנו לו (ניתוק הנייד)ככה הוא יכאיב לנו דרכה!!
האם יש דרך לשנות זאת ????
אם הוא לא מקבל הכל כמו שהוא רוצה אז יש בבית טרור-זה לא עובד ככה -אי אפשר לחיות בצורה כזאת!!
אני מתלבטת אם בכלל לתת לו לנסוע לפולין האם בכלל הוא שווא את המאמץ הזה??
הוא לא מעריך כלום כמה שיקבל הוא ירצה עוד ויגיד שלא קיבל- והתמורה כמעט ולא ..
אייל הציע לי לא פעם לרשום הסכמים- גם זה לא עבד ..מה עוד אפשר לנסות???
תודה וחג שמח..

שלום שוב,
הבן שלך שתלטן קטן.. דרך האיומים והענשות מקובלת בבית אבל לא רק הוא מפעיל אותה. כולכם צריכים לחשוב על דרכים לתקשורת אחרת ולעשות בדק בית. העונשים הכבדים האלה על "הבטן הרכה" כמו לנתק לו את הנייד לא מועילים בכלום, לא עושים שום שינוי פסיכולוגי, להיפך, הם מרחיקים. אני חושבת שהנסיעה לפולין לא קשורה להתנהגות שלו, הוא יזכור לכם לרעה כל חייו אם תפעילו את זה כעונש. יש הרבה נקמנות מחוסר אונים מצידו, הוא מכה את אחותו- הבטן הרכה שלכם... - אך אולי יש נקמנות מצידכם או התנהגותכם מתפרשת אצלו כזאת, גם אם אתם לא מתכוונים? את זה צריך לעצור.
אולי בזמן שיהיה בפולין את ובעלך תמצאו זמן רגוע להסתכל על הדברים, על היחסים המורכבים האלה ולעשות חושבים.
לפי דברייך האחרונים המצב די קשה ומורכב, צריך כאן ייעוץ פסיכולוגי. יהיה לכם קשה לעשות את השינוי לבד. אולי תצטרפו לקבוצת הורים לגיל ההתבגרות? (בנוסף למה שהצעתי לך בפעם הקודמת).

הרבה כוח ובהצלחה,
שלי ורדי