בן 13

שלום יעל
על פניו, לפי מה שאת כותבת יש לנו עסק עם בחור צעיר סופר אינטליגנטי, נחוש בדעתו, בעל כריזמה לא מבוטלת שנמצא בתחילתו של גיל ההתבגרות או איך שאני קורא לזה גיל ההתנגדות. אז קודם כל, הגיע הזמן להפנים את העובדה שכיתה ו' לא תחזור ואנחנו נכנסים לשלב חדש, מאתגר, לא פשוט, אבל מאוד מעניין.
לבנך יש את הבחירות שלו לגבי מי הם חבריו ויש לכבד זאת, במקביל יהיה כדאי ליצור מערכת הסכמים בינכם שתבהיר מעל לכל ספק ותרחיש מה הם הגבולות ומה הם הזכויות שלכם בתור הורים שלו ושלו בתור בנכם. יהיה כדאי לאפשר מידה מסוימת של חופש ביחס לעבר על בסיס של שיתוף פעולה בבית הספר ולקיחת אחריות בבית. המשפט המוביל: אם אתה רוצה שיתנהגו אליך בצורה בוגרת אז קח אחריות על כך וכך. שימו לב לא להפיל עליו משימות שהן למעלה מיכולותיו. שימו לב שבהסכם יש צד שמסדיר מה קורה: בית ספר, עזרה בבית, זמני יציאות, זמן מחשב ועוד. וצד שני שמסדיר את מה שקורה כשלא עומדים בהסכם, דהיינו "התשלום" את צד התשלום הוא מחליט, לא אתם. כך שאם הוא מאחר מיציאה והוא קבע שאם זה קורה לא יהיו דמי כיס במשך שבועיים, זה מה שיקרה ועליכם ההורים למצות את ההסכם עד הפרט האחרון. כלומר נוצר מצב שבו אין לו את מי להאשים מלבד את עצמו וכך ההתנגדות שלו כלפיכם יורדת. במקביל הוא מפתח אחריות משמעת עצמית ויכולת שליטה.
קחו בחשבון שתהליך כזה לוקח זמן.
בהצלחה

האם אנו ההורים אמורים לעצב את הגבולות שלנו על פי גבולותיהם של הורים אחרים? מה קורה אם ההורים מרשים לילדים בגיל 13 להישאר בחוץ עד 4 בבוקר ואני לא, האם אגרום לבני להיות שונה ולא "מקובל"? האם עלינו להתאים את עצמנו לסביבה למרות שהגבולות שלה לא מקובלות עלינו?