חיי לילה

שלום לך
אכן כן, מצב לא פשוט!!
העקרון המנחה שיהיה כדאי לאמץ אומר שכל זמן שאת לא מרגישה בנוח ובבטחון לגבי ההתנהלות שלו מול הלימודים ומול בילוייו בלילות אז גם לו לא יהיה נוח.
לכן כדאי לערוך רשימה של דברים שבוודאות יכולים להוציא אותו מאזור הנוחות שלו:
טליוזיה
מחשב
כביסה
אוכל- לא מניעה (חס וחלילה) הגשה ודברים שהוא מבקש
יכולת לישון עד מאוחר
כסף
ואני בטוח שאתם יכולים למצוא עוד דברים....
מהנקודה הזו יש לצאת לדרך בידיעה שזה לא הולך להיות פשוט ואתם עומדים להתקל בהתנגדות.
על כל דבר שמבחינתך יש ירידה בתחושת הבטחון שלך יהיה תשלום, למשל:
הוא לא חוזר הביתה בשעה המוסכמת, לא יתאפשר לו לישון עד השעה שהוא רוצה, וכך תשברי את מעגל השינה ההפוך.
הוא לא מחפש ברצינות עבודה ומוצא, ישלל הזכות לגלוש באינטרנט מאחר וזה עולה כסף ובביתכם אין פרזיטים.
לסיכום:
אין שיחות נפש, אין בקשות ותחנות, יש נקיטת עמדה ברורה לגבי חיים תקינים ונורמלים.
הוא יתרגז והוא יתקומם אך הנחישות שלכם בצדקת הדרך תאפשר לו לחזור לחיים המציאותיים.
זאת האחריות שלכם ההורים בשבילו......
בהצלחה

תודה על התשובה..
אכן הוא הפתיע יצאתי בבוקר לעבודה כיוונתי לו את השעון ל9 בבוקר(הוא הלך לישון ב2..)וגם התקשרתי לוודא שקם.. הוא הלך לקניון לחפש עבודה..מצא וגם החל לעבוד סיים ב16 הגיע איתנו הביתה סיפר שהוא מרוצה מעצמו ישבנו לאכול יחד(דבר שאני לא מוותרת עליו כולם בארוחת הערב!!!) אבל שוב קבע עם חברים ביקשתי שיחזור מוקדם מכיוון שהוא צריך להיות בעבודה ב9 הסברתי לו את האחריות שעכשיו יש לו בתקווה שיפנים.
אני חושבת שההתחלה טובה ..אכן??

שלום שוב
אל תפתחי ציפיות, בטח לא בשלב מוקדם כל כך. אין שיחות, אין הסברים, אין בקשות, יש רק הסכמים שממלאים ושמחים או שלא ואז מתחילות הסנקציות-- ממש כמו בעולם האמיתי!!!!!
מה לעשות, ככה מתבגרים.....
בהצלחה

אייל שלום ..אני נמנעת כרגע מלתת כסף כי אין לו גבולות!!!(כל ערב יציאה וכסף אפילו אם זה רק לשבת עם חברים) אמרתי לו שאני יודעת שהכסף הולך לסיגריות ואני לוא אתן יד לכך..
הוא יצא עם חברים והלווה מהם 200 שח לפי דבריו (ואמר לי כי ממך אני לא מקבל..)הסברתי לו שאם הוא מפתח לעצמו הרגל של להלוות זה יוביל אותו לכל החיים .אני תמיד אומרת לו" יש לך תצא ואם אין לפחות לא להלוות" שילמד להסתפק במה שיש!!! איך אפשר למנוע ממנו את ההרגל הזה??

דבר שני כל החברים מתכננים לנסוע לאילת באוגוסט.. אמרתי לו שאם הוא רוצה לנסוע איתם שיממן את הנסיעה הוא(רק בכדי שיעריך שהכסף לא בא בקלות ושיהיה לו ערך לכך) האם לנהוג כך זה בסדר??
(לרקע הכללי החברים לא עובדים)

שלום לך
את בדיוק בדרך הנכונה!!!!
ללא ויתורים ועמידה על עקרונות נכונים.
לגבי הטיול, זה שכולם מתכננים לנסוע זה לא אומר שהם יסעו. והיה ויש הורים שמוכנים לממן טיול ללא הגבלה וללא התניה בהשתתפות ילדהם במימון זאת בחירה שלהם.
הצעתי אליך היא להציע לבנך השתתפות במימון הטיול, למשל: על כל שקל שהוא ירוויח את תוסיפי עוד שקל או יותר לפי החלטתך.
זה יכול ליצור אצלו תמריץ לצאת לעבודה.
שיהיה בהצלחה את בכיוון הנכון.

אוקי,אני מסכימה שיש לשמור על גבולות גם בזמן חופש.
אבל בחייך,
למנוע טלביזיה?למנוע מחשב?שעת השקמה?

אתה זוכר שדובר בנער בן 16 וחצי?
נער בן 16 וחצי,בגיל ההתבגרות הסוער ממש ממש לא יפעל תחת סנקציות כאלו.
הוא רק יתנגד יותר,הוא רק יעשה יותר בלגאן,יבעט במוסכמות,בכללים.

אני מאד לא מסכימה עם הדרך שלך.
אני חושבת שלהפך,ברגע שיתנהו אל הנער כבוגר,יושיבו אותו לשיחה ויסבירו לו באמת באמת מה מצפים ממנו,מתוך מקום של כבוד והבנה שהוא כבר בוגר יביא לתוצאות חיוביות הרבה יותר!

מישהי

הייי..........שוב דילמה שעות העבודה שלו דלות (4 שעות ביום לפעמים6)הוא מקבל שכר מינימום, מזה הוא בטח לא יכול לחסוך לאילת (נגיד..)!!!הוא יוצא כמעט כל ערב כל פעם עם קבוצה אחרת של חברים הוא מאוד אסטראטג ..איך מראים לו תמונה נכונה יותר של חסכנות ???אני לא יכולה לעזור לו תמיד יש עוד ילדה בבית וגם נסיעה לפולין על הפרק (בשבילו ) שאני עושה מאמצים לשלם אותה (זה לא מעט כסף) .
לדוגמא היום הוא אמר שהולכים לאכול בחץ כמה חברים והוא רוצה כסף, אבל גם ברביעי יש מסיבה והוא צריך כסף!!אמרנו לו שיבחר או היום או ברביעי..(הוא יצא מהבית כועס )וללא כסף כל שיחה איתו נגררת לצעקות ואנחנו משתדלים לא לצעוק כדי שיבין שאנחנו לא רבים איתו אלא מלמדים אותו לסדר עדיפויות האם כך נכון לעשות ולמה הוא עוד כועס עלינו??

שלום שוב
אין פה שום דילמה!!!!
אתם רואים את התמונה הגדולה מעצם היותכם בוגרים ובנך רואה את התמונה הקטנה, התמונה שלו וזה אך טבעי. זה הזמן שלו להתבגר ולהבין את הצרכים של כל המשפחה. זה תהליך שלוקח הרבה זמן ועד שלא יהיה בוגר תהליך זה לא יסתיים עבורו.
אם כך, החליטו על סכום כסף קבוע שינתן בכל יום ראשון ולא יותר. את הכסף שהוא ירויח שיחסוך לאילת. ובזה יסתיימו הוויכוחים. אם הוא יחליט שזה לא מספיק לו שיעבוד יותר. אין שיחות, אין הסברים, ואין שיתוף פעולה כל עוד אין דרך ארץ בשיחה אתכם. נחישות, והתמדה אלה מילות הקוד!!!!
לא לוותר רק קח הוא ילמד.
בהצלחה