ילדה בת 11

שלום,
ביתי בת ה- 11 היא ילדה מקסימה. נבונה, יפה ובעלת עומק יוצא מגדר הרגיל לגילה (אמהות של חברות שלה מאוד מאוד אוהבות אותה ומעריכות אותה מאוד). עד לפני מספר חודשים הייתה בין המקובלות של הכיתה (לא מנהיגה - רק מאוד רצו את חברתה, היא מצידה תמיד העדיפה להיות בחברת חברה אחת או שתיים - היא לא אוהבת "עדר"), היא ילדה חזקה בעלת חוסן נפשי, שמנתחת (בפני בלבד) את חברותיה בצורה בוגרת מאוד הנפליאה אף אותי על היכולת הזו שיש לה. רק שבחודשים האחרונים חל מהפך, מאחת המקובלות בכיתה, היא הפכה לילדה שפחות מעוניינים בחברתה, ופחות ופחות מתקשרים אלינו הביתה על מנת ליצור מפגשים (פעם צילצולי הטלפון בבית היו כמעט רק עבורה). דבר זה מאוד מפריעה לה והיא ממש אומרת שהיא הייתה רוצה להיות מקובלת יותר ושיזמינו אותה יותר (מה שנקרא להיות עם החברה). אני יודעת שהציפיות שלה מחברות הן גבוהו מאחר שהיא מתייחסת לחברות כערך עליון ומאוד קשה לה עם חוסר נאמנות והקפיצה מחברה לחברה.... אנחנו בבית מסבירים לה (היא בת יחידה) שככה זה בגיל הזה ומנסים לחזק אותה ואת מה שהיא, ובכל זאת לא קל לה... אני יודעת שהיא ילדה רצינית ודיי עצורה, כשאני רואה את חברותיה מקפצות אחת לקראת השניה והיא לא חלק מזה, ליבי נחמץ וכואב לי מאוד על כך.... איך אוכל לעזור לה לעבור תקופה קשה זו עם מינמום כאב (שהרי הכאב הוא חלק מהבגרות שלהם). אני יודעת שיש פער אצלה בין הבגרות הריגשית לבגרות ה"מינית" (בוגרת ריגשית מאוד, "מינית" לגמרי לא).
אני מקווה שמיציתי בכללי את העניין מאוד רוצה לעזור לה... לא יודעת איך. תודה