עזרה דחופה.....

שלום לך,
את מתארת קונפליקט לכאורה שכיח בין הורים לילדים, על אישור יציאה לבילוי שבמקרה שלכם מסתיים באופן קיצוני בבריחה של הבן מהבית לכמה ימים. יש משהו נוקשה בתקשורת וביחסים הנתפסת על ידו, אולי גם על ידכם, ההורים כבלתי נסלחת ובלתי מתפשרת. אני לא חושבת שזה נכון להמשך הקשר להתעקש על סליחה מצידו, החשוב הוא שהבן שלכם יבין בשלב מסוים את חומרת מעשיו גם כשמדבר אליכם באי כבוד או בורח מהבית - (דבר כשלעצמו מדאיג מאד- האם אתם יודעים איפה הוא לן באותם ימים)?
אך עצם הבריחה שלו מרמזת על המתחולל בתוכו - קשה לו להיות בקונפליקט אתכם, אולי הוא חושב שאתם לא תסלחו לו מהר כשיחזור מהבילוי שאסרתם עליו אותו , או שמנסה לזעוק אליכם שבתקשורת אתכם קשה לו מדי. אני מציעה לגשת לייעוץ משפחתי, לא להפיל את כל האשמה על הקשר עליו ,אלא גם עליכם ולהימנע ממשחקי כבוד, כמו להתעקש על סליחה וכו'. כדאי לדבר אתו בגובה העניים, ולהבין בתוך עצמכם למה אתם אוסרים עליו יציאות מסוימות, ולהסביר לו זאת. אפשר גם להודות בטעויות, זה תמיד מנחם את הצד השני וגורם לו להתפשר ולהתקרב. הוא צריך להבין מה מקור הסירוב, הרי הוא בן 15 וזה חופש עכשיו, גם לי לא מובן למה צריך להישאר בבית....
את אומרת כי סה"כ את סומכת עליו, הוא תלמיד ובחור יחסית אחראי, לפחות מגיע לו מקסימום הסבר על איסורים כאלה או אחרים. הוא לא תמיד חייב להבין ולהסכים אך מצידכם חייבים לו מקסימום הסבר ונימוק.
רק כך ומתוך כבוד הדדי ייתכן ויתחיל להתפשר לפעמים ולקבל גם את עמדתכם. נדמה לי כי המאבק ביניכם ובינו הוא לא על יציאות אלא יותר על שליטה והוא תופס זאת כניסיון להגביל את החופש הפרטי שלו ללא סיבה מוצדקת. תחשבו על זה....

בהצלחה בהמשך,
ורדי שלי

שלי שלום !
תודה על ההכוונה שלך, אנו חיכינו מעט שהרוחות קצת יירגעו לאחר שחזר ואז ניהלנו איתו שיחה אין לי מושג מאיפה האינטואיציה שלנו אבל רק לאחר שיחתנו איתו יצא לי לקרוא את דברייך בפורום ואז הבנתי שפעלתי נכון בשיחה, העלתי בשיחה את הבעיה של למה ואיך קרה וכמו כן היינו בעלי ואני הבוגרים שפנינו אליו בבקשת סליחה על הידרדרות הריב, הוא היה מאוד מופתע וכתוצאה מכך ביקש גם הוא סליחה ומכאן המשכנו לדבר ולהגיע להסכמים שכוללים בראש ובראשונה כבוד הדדי ביננו (בין שלושתינו) ושייזכור שבבית הזה יש כללים מסויימים כמו גבולות ובמיוחד שיידע שיש אפשרות למצא ערוץ תקשורת פתוח בין שלושתינו על מנת לנסות למנוע התפרצויות ברמות שהיה, כמו כן נתנו לו להבין עד כמה הכל נובע אך ורק מדאגה אליו ואהבה ממש הזכרנו לו במילים כמה אנחנו אוהבים אותו וחושבים שהוא ילד טוב במקרה הזה כבר נער ושאנו הוריו רוצים אותו בבית איתנו חיבקנו אותו חזק בתקווה לרגיעה גם אם היא זמנית אבל שיידע שהכל זה אהבה ואיכפתיות ודאגה.
תודה לוליטה.

הייתי מוכנה להיות עם בעיה כמו שציינת. אני מחכה שהבן שלי יצא עם חברים איזה עולם הפוך