חרדות

שלום לך,
אני תוהה אם זו הפעם הראשונה שאתם נוסעים ומשאירים אותו לבד, זה באמת קשה להשאירו אותו כך עם החרדות שלו (האוכל שדואג עליו אולי מייצג את ההזנה ההורית על היבטיה הבסיסיים, הגנה ובטחון).
אך נראה לי מדברייך שהוא לא ,עומד על רגליו" שלא תשוטו, כך שייתכן ויהיה גם לטובה, החוויה להיות בלי הורים, להרגיש לחוץ אך גם להסתדר ולהתגבר לבסוף ולהבין שאפשר להתמודד גם לבד. בכל מקרה , הדודים צריכים להיות בקשר טלפוני, זה גם מועיל מאד למרות המרחק.
גם אם 4 הימים האלה יעברו בשלום אני מקווה שהוא מקבל טיפול פסיכולוגי, כי אם ל, הוא חייב את זה. כל ההימנעות החברתית (האם יש לו פוביה חברתית?)  הגורמת לו להיות לבד רוב הזמן לא מוסיפה להתפתחות שלו ומקבעת את החרדות ותחושת השונות ואי שייכות.

תנסי ליהנות למרות זאת, יש גבול עד כמה ההורים צריכים ביום יום לשאת אחריות על הילדים. במישור הרגשי.דווקא אחד הקריטריונים לבריאות נפשית הינו ההפרדה הרגשית והעצמאות והתובנה שחלק גדול מהדרך לשינוי ולהתקדמות , הילדים צריכים לעשות לבד.

כל טוב,
שלי ורדי

תודה על תשובתך המהירה. אכן, זו פעם ראשונה שאנו משאירים אותו עם אחותו הצעירה כשאנו נהיה מחוץ למדינה. לילה אחד כבר השארנו אותם לבד אבל היינו בארץ .הוא התחיל טיפול פסיכולוגי שבעקבותיו פנינו לפסיכיאטר שנתן לו את הכדור לחרדה אך יחד עם זאת, אני לא מבינה ממה נובעת בעיה זו, האם זה משהו אורגני או משהו בחינוך גרם לזה.לא שזה יעזור לבעיה .

קשה לי לדעת ממעט הנתונים שיש לי את המקורות של חרדה זו, בדרך כלל יש שילוב של אופי חרדתי , כלומר גנטיקה ביחד עם חוויות חיים, או חינוך הורים, או הורים חרדתים בעצמם, . מה שחשוב זה להסתכל קדימה ולהבין מה יכול לעזור לו, קשיים בתפקוד הלימודי ובהישגים בכלל גם גורמים לחרדות אצל חלק מהאנשים. חלק מהתשובות תקבלו באמצעות הדרכת הורים אצל המטפל של הבן.

שלי ורדי

תחילה ברצוני להודות לך על ההכוונה . נסענו ואכן הילדים הסתדרו ועם כל החשש שהיה לי הכל עבר בשלום.
מאחר והבן הפסיק לקחת את הפלואטין על דעת עצמו לפני כחודש, ולמרות הסבריי שלא מפסיקים לבד ללא רופא , כשחזר לבית ספר, נתקף בהתקף חרדה ובנדודי שינה ונאלץ להעדר יום אחד מהלימודים.
כמובן, שהוא התחיל לקחת שוב את הכדור אבל יקח זמן עד שזה יתחיל להשפיע. בינתיים, אני לא יודעת מה לעשות איתו לגבי הלימודים. האם ללחוץ עליו שיעשה שיעורים (אני לא מבינה שום דבר מהכתב שלו מהמחברות שלו ומהדפים המפוזרים בתיק). עכשיו שהוא בתקופת חרדה האם להרפות? קבעתי פגישה עם המורה לשבוע הבא . הוא מבין שהוא צריך את הטיפול הפסיכולוגי שקודם סרב לקבלו. אבל בינתיים הפסיכולוגית בחופשה עד לאחר החגים.
איך להתנהג איתו , אנא תשובתך.
בברגת שנה טובה

שלום לך,
צריך לחכות בסבלנות לתחילת הטיפול אך ברור לי שהוא צריך טיפול ממוקד לחרדות , האם מקבל כזה טיפול ? ישנה מרפאה כזאת בבית חולים בלניסון למשל.
יש שיטות קוגניטיביות שנותנות תוצאות יחסית מהירות וממתנות חרדה, קשה להעלים אותה לגמרי. אין לי נתונים לדעת ממה זה נגרם לו, אך כן נראית לי שאלה חשובה שאתם ההורים צריכים פעם להבין ולתת לעצמכם תשובה, זה ישנה אולי את זווית ההסתכלות שלכם לבעיה ואל הבן.

מאחלת לך הרבה סבלנות ושנה טובה

שלי ורדי

תודה על התשובה אך לא הבנתי מה אנחנו כהורים , צריכים ללמוד, בקשר ליחס שלנו לבן .
עכשיו הבת שצעירה מהבן טוענת שאנחנו כל הזמן מרוכזים רק בו ולא דואגים לה וזה ממש לא נכון
איך להתיחס? אין עם מי להתיעץ כרגע כי הרבה יצאו לחופשה.
מה בנוגע לבית הספר, צריך לדעתי לספר את האמת , האם זה נכון? תודה

תחילה ברצוני להודות לך על ההכוונה . נסענו ואכן הילדים הסתדרו ועם כל החשש שהיה לי הכל עבר בשלום.
מאחר והבן הפסיק לקחת את הפלואטין על דעת עצמו לפני כחודש, ולמרות הסבריי שלא מפסיקים לבד ללא רופא , כשחזר לבית ספר, נתקף בהתקף חרדה ובנדודי שינה ונאלץ להעדר יום אחד מהלימודים.
כמובן, שהוא התחיל לקחת שוב את הכדור אבל יקח זמן עד שזה יתחיל להשפיע. בינתיים, אני לא יודעת מה לעשות איתו לגבי הלימודים. האם ללחוץ עליו שיעשה שיעורים (אני לא מבינה שום דבר מהכתב שלו מהמחברות שלו ומהדפים המפוזרים בתיק). עכשיו שהוא בתקופת חרדה האם להרפות? קבעתי פגישה עם המורה לשבוע הבא . הוא מבין שהוא צריך את הטיפול הפסיכולוגי שקודם סרב לקבלו. אבל בינתיים הפסיכולוגית בחופשה עד לאחר החגים.
איך להתנהג איתו , אנא תשובתך.
בברגת שנה טובה