לאייל שלום רב.

אני אמא ל-4-בנים: נדב 15. אבירם 14. אופיר 12. דודו 6.
עקב נישואים קשים ואלימים החלטתי סוף סוף להתגרש. באפריל שנה שעברה בעלי עזב את הבית ונשארתי לגדל 4 ילדים לבד בלי מזונות ובלי עזרה מאף אחד כולל משפחתי שתומכת בבעלי עד עצם היום הזה. אני סובלת ממחלת שרירים ועקב כך אני מקבלת קצבת נכות מביטוח לאומי ומכך אני מקיימת את ארבעת ילדיי. אחריי שכמה חודשיים בעלי הבין שאני רוצה להתגרש ניסה הוא בכל דרך לנסות להניע אותי מכך. משלא הצליח החליט להשתמש בילדים והחל להרעיל אותם נגדי תוך שהם גרים איתי בבית שניי הגדולים. רבו איתי קיללו אותי האשימו אותי בכל המצב הזה הייתי אלימות מצדם באחד הפעמיים הזמנתי ניידת משטרה כי זה יצא משליטה ואחד הילדים רצה להרים עליי יד.
כל הזמן החיים שלי ושל הילדים היו תחת הטלפונים הכבדים של האבא ודיווח מלא מה אמא עשתה כל היום. בינואר לפני 8 חודשיים הילדים עזבו את הבית אחחרי ויכוח ועברו לאבא שלהם כך שנשארתי לבד עם שניי הקטנים.
נכון להיום הן לא בקשר איתי לא מתקשרים אליי לא מתקרבים אליי פניתי לרווחה ועקב ועדת החלטה הוחלט לשלוח את המשפחה כולה למרכז הורים ומתבגרים בב"ש גם שם אחריי כמה שיחות הבנים לא רצו לבוא. הפסיכולוג ניסה הכל!! ולא הצליח לשכנע אותם להגיד אח"כ היה דיון בבית משפט ושם השופט החליט שאראה את הבנים במרכז קשר המצב עוד יותר ידרדר...... ליבי עצוב אני מתגעגעת לילדים מאוד. מרגישה שמישהו חטף לי אותם ולא רוצה להחזיר אותם. הסתות זה דבר קשה מאוד.. במיוחד לילדים. אני לא יודעת מה לעשות. מה עוד אפשר לעשות? אשמח לתגובה בתודה פנינה.