בני בן ה-18

הבן שלך עזב בגיל 16 את כל המוכר ועבר למקום חדש
איך הוא התאקלם? מה קרה במהלך השנתיים הללו? האם הוא הצליח להתערב חברתית או האם ההסתגרות היתה מלכתחילה?
רוב בני הנוער מבלים שעות בחדרם עם מחשב וחברים מקווננים.
ולכן הייתי מצעיה לך לבדוק מה קורה איתו בבית הספר האם הוא מצליח בלימודים לברר עם המורה מה קורה בהפסקות? האם מציקים לו או שלהפך יש לו לפחות חבר או שניים.
בררי כל זאת וחזרי אלי על מנת שאוכל לייעץ
בנוגע לכאבים ביד כדאי שתבדקי בפורום של רופאים
בהצלחה
ענת זפרני

זה מאוד מורכב ,הוא דיי סגור ,חכם מאוד,אוהב להתפלסף, בוגר מבני גילו ,
ורציני מאוד,כנראה זה קשור להיותו רגיש מאוד בעל נפש עדינה (הוא צייר מחונן).
מנגן בגיטרה וכמו כן חסר מוטיבציה לחלוטין .
הוא לא מוצא את עצמו בחברת בני גילו שחיים בתרבות אמריקאית ודיי תלושים מהמציאות
שלנו הישראלים. מקום מגורינו עשיר וסנובי יש כן ביניהם נחמדים ומסבירי פנים אך
לא חמים במיוחד ,הוא לא אוהב את התרבות שלהם בכלל , בהתחלה כן היו המון חברים סביבו עד שקלטו שהוא שונה מהם ולא אחד מהם הוא אוהב להתפלסף על החיים ומדבר איתם על בעיות בעולם ועוד נושאים מעיקים.הם לא מבינים מה הוא רוצה הם חושבים רק לכייף ולעשות חיים (בניגוד אליו הם מאוד ילדותיים) זו הסיבה שכנראה התרחקו ממנו
הוא בעצמו לא יוזם קשרים וזה לא מוסיף להיותו מחובר אליהם .
בבי"ס הוא בסדר אך גם שם מסתובב רציני לא מוקף בחברים יש לו חבר שתיים אך הוא
לא מרגיש שיש הרבה שפה משותפת יש לציין שבארץ היו חברים טובים והוא מתגעגע
אך גם אליהם לא היה מאוד מחובר לגמרי. הוא תמיד מחפש את עצמו ובעל חשיבה שונה
מבני גילו .היו כאן שיחות עם פסיכולוגית שטענה שהוא גאון ובעל אופי רציני מאוד, המליצה
ללכת לנירולוג ודיברה על חוסר הורמון מסוים שכנראה מופרש במוח בכמויות נמוכות.
הוא מצידו מודע לבעיה ובהחלט כן רוצה להיות מאושר ,טוען שהוא סובל וקורא לעצמו"דפקט בחברה"
הוא פתוח איתי ומדבר על הכל , ובעיקר על רצון לחזור לישראל ולהתגייס לצבא
ולברוח מהשיגרה , הוא דיי חצוי ולא בטוח מה יהיה בעתיד ובעצם כל שנות חייו הוא סוחב על
כתפיו את כל העולם אנחנו הורייו עוזרים לו להבין שחיים פעם אחת וזה הזמן כרגע לנצל את שנות נעוריו בכיופים והנהות ותמיד מוסיפים שהוא מדהים בכשרונותיו ובחכמתו, אך הדימוי העצמי שלו שואף לאפס ,קשה לו להחזיק מעצמו . האם נירולוג זו הכתובת הנכונה?
האם משעמם לו? האם אי פעם הוא יהיה מאושר? מה עושים?

אז ככה
יש לכם ילד אחר.
ילד עם נפש של אומן, עם מנת משכל מאוד גבוהה ומודעות חברתית בהתאם.
הילד הזה, שמן הסתם שינויים עבורו הם סוג של רעידת אדמה - עבר שינוי ענק - והסתגל!!!
אני מבינה ממה שכתבת שגם כאן הוא נחשב ל"אחר" סוג של עוף מוזר שיש לו חשיבת על.
אופייני לגאונים.
חשוב לי מאוד שתקראו בעיון רב את תשובתי ותחשבו עליה ברצינות:
כולנו חיים בעולם עם מנגוני הגנה, לא רואים את מה שאנחנו לא רוציםלראות: מוות אלימות חוסר צדק אדישות כלפי עוולות וכו'
ככל שמנת האינטילגנציה גבוהה יותר - אתה "חשוף בצריח".. כלומר, קשה לך להתעלם מהאמת ומהמציאות.
ככל שאתה חשוף לכך בגיל צעיר יותר כך קשה לך להבין איך אחרים לא רואים את המובן מאיליו!!
לכן - יתכן שמה שהפסיכולוגית ייעצה לכם הוא נכון מאוד.
כשאנחנו במצב של מחשבות עמוקות וחלקן קשות יורדת אצלנו במוח רמת הסרטונין - הורמון שאחראי על דיכאון וחרדה.
ירידה ברמת הסרטונין מגבירה את המחשבות השליליות
ומכאן המעגל הסגור
מחשבה רעה - מצב רוח רע - ירידה בסרטונין - מחשבה רעה - מצב רוח עוד יותר רע וכו'
תרופות ממשפחת הפרוזאק מעלות את רמת הסרטונין ומשדרגות בצורה משמעותית את איכות החיים.
אם אכן הוא זקוק לתרופות אלו - וזאת רק פסיכיאטר או נוירולוג מאבחן, תהיה לו הקלה משמעותית שתתבטא בכל שטחי החיים.
אני ממליצה בחום רב לפנות לאיבחון פסיכיאטרי
כמו גם מציאת קבוצה שבה הוא יוכל לההחליף מחשבות ולאוורר רגשות בדרך של תרפיה באומנות מוזיקה או טיפול בבעלי חיים.
קבוצת תיאטרון יכולה להיות נפלאה.
אשמח להתעדכן
בהצלחה רבה
ענת זפרני