אמא ויתרה עלי:(

היי פורום,

אני לא כ"כ יודעת לאן לפנות,אני מרגישה מאד לבד וכואב לי.

אני נערה בת 16וחצי,לומדת בכיתה יא.תלמידה ממוצעת בכיתה מדעית,יש לי חברים והכל נחמד.

הבעיה עם אמא.
בשנים האחרונות היחסים שלי איתה נהיו נורא קרירים,התרחקנו מאד.אנחנו מתווכחות מלא וכמעט על כל דבר.

אני מאד אוהבת את אמא שלי,ומאד מעריכה אותה אבל מרגישה שהיא לא מבינה אותי.

שלשום רבנו כי היא טוענת שנמאס לה ושהיא לא יכולה יותר להתווכח איתי כל הזמן ולהתמודד עם ה'דחף שלי להתנגד ולעשות דווקא'.
היא אמרה לי שהיא חשבה על זה והבינה שכנראה שהיא צריכה להתרחק ממני קצת.
שהיא מאד אוהבת אותי ותמשיך לאהוב אותו תמיד,אבל כנראה שהיחסים ביננו לא יהיו חבריים כי אנחנו פשוט לא מבינות אחת את השנייה.

זה אולי טיפשי,כי לכאורה מה שהיא אמרה נשמע הגיוני,אבל הרגשתי שתוקעים לי סכין בלב.
הרגשתי שאמא מוותרת עלי...מתייאשת.
אם האדם שאני הכי יקרה לו בעולם מתייאש ממני,אז מה נשאר?

כרגע היחסים ביננו קרים וקודרים ואני ממש לא הולכת להיות זו שתבקש סליחה,כי אני חושבת שלא משנה מה אעשה בתור אמא היא חייבת להלחם עלי ועל קשר טוב איתי.
אני פגועה וכואב לי,
מצד שני אני אוהבת אתאמא שלי ולא רוצה שככה יראה הקשר ביננו.

אני לא יודעת מה לעשות,וכואב לי.
לבד לי כי אני לרוב לא משתפת חברים במה שקורה לי,ודי מאפשרת להם לחשוב שאצלי 'הכל מושלם'.
אני הולכת לפסיכולוגית אבל המפגש איתה הוא פעם בשבוע בלבד,ורק במקרים דחופים אני יוצרת איתה קשר בין לבין...

אני לא בטוחה איזו תשובה אני מצפה לקבל,
אולי סתם אוזן קשבת ומישהו שיבין.

תודה וחג שמח.