אני מרגישה

שאני צריכה את היועצת.
אני בטיפול,פעם בשבוע...אבל זה לא תמיד מספיק.
לפעמים אני צריכה מישהו לדבר איתו ובגלל שמחצית מהיום אני בבי"ס(עד שלוש)
היא סוג של אופצייה.

העניין הוא,שאני מתביישת לפנות אליה.
מעבר לזה,אני לא יודעת מה לספר לה. כי יש דברים שבאופן חד משמעי אני לא אספר.
אני גם לא יודעת איך לפנות אליה ומה לאמר,כי לפעמים פשוט לא טוב לי,אבל אני לא באמת מצליחה לבטא את זה במילים.
חוץ מזה,שקצת קשה לי לפנות אליה והייתי מעדיפה שהיא תקרא לי,אבל כשהיא קוראת לי,או..רק מתכננת לעשות אתת זה אני לא בדיוק משתפת פעולה.

אה כן,ועוד משהו..
באופן לא ברור,ברגע שאני נכנסת לחדר שלה הכל בי משתנה 360 מעלות.
אם בשכבה יש לי את השם של הילדה הכי חכמה,ויפה ובלע בלע...

כשזה אצלה,אני כאילו נמחקת,מורידה את כל המסכות.
ובגלל שהיא היועצת,ואני מוצאת את עצמי לידה לא פעם,אני מרגישה נורא מוזר.
כי כאילו יש עוד מישהו ששותף ל'משחק' שלי..

זה גורם לי להרגיש חשופה נורא,וקשה לי עם זה..

מה אני עושה?
סורי על החפירה וזה...