היי

היי לך
ללא ספק את עוברת תקופה קשה ומטלטלת שלא כדאי לעבור אותה לבד. יהיה נכון ביותר לגשת לרופא המשפחה שלך ולבקש הפניה לפסיכולוג/ית שתוכל לשוחח איתך על כל מה שעברת כדי להקל במקצת ולהבין את המצב לאשורו. אין סיבה שתרגישי כמו שאת מרגישה. מה שקרה זה לא באשמתך וצריך להבין את זה לעומק. רק כך תתחילי להרגיש הקלה.
בהצלחה

אני לא מסטגלת לספר את זה לאף אחד.
היא עסוקה כל הזמן בעצמה ולהטיף לי ולהשוות אותי לאחרים..
אני לא יכולה להכיל את עצמי.
אני מרגישה כ'כ קטנה - 0 אחד גדול!

יהיה נבון וחכם מצדך לנתק מגע למספר ימים כדי לראות עד כמה הקשר הזה חשוב לה.
והיה והקשר הזה לה חשוב לה- אז המבין יבין!!!! ולא משנה עד כמה היא מקובלת. ויש לך מזל גדול שגילית זאת עכשיו כי לא תצטרכי להשקיע יותר מאמץ ותשומת לב. והיה והקשר כן חשוב לה, תצטרכי לאסוף אומץ לב ולהעמיד אותה במקומה ביחס לקשר ולהדדיות שאת מצפה ממנה אליך וממך אליה.
אין מצב שאני הייתי מסכים לשהות בחברתו של מישהו שהוא כל כך מרוכז בעצמו, זה פשוט משעמם נורא ולא משנה עד כמה הוא מקובל!!!
בהצלחה

היא כל היום עסוקה בבעיות שלה - והיא אומרת שאני הבעיות שלה.
בגלל שהיא תפסה אותי מעשנת היא קוראת לי בעיות.
היא ויתרה עלי.
היא לא רוצה אותי.
היא בעצמה אמרה את זה.

האם אמא באמת יכולה לוותר על הבת שלה?
היא לא יודעת מה עובר עלי.
היא לא יודעת מה קורה לי.
אני כבר לא יכולה עם זה יותר.
הלבד הזה הורג אותי.
אין לי אף אחד שיתמוך, יגיד מילת עידוד.
אני כ'כ רוצה סיגריה אבל אסור, כ'כ רוצה לשתות אבל אין לי איך, כ'כ רוצה לחתוך ולהגיד נמאס - פשוט לברוח!
אני אף פעם לא ידעתי איך להתמוד, תמיד ברחתי.
היא מתביישת בי.
אני מרגישה כ'כ אפס מאופס!
אני לא שווה כלום!
אני סתם עוד איזה מישהי שקופצים עלייה כמו זונה.

אני לא יכול לעזור לך כמו שהייתי רוצה פה בפורום, אני ממליץ בתוקף בנחישות ובבקשה דחופה אנא ממך, כמו שקופצים למים קרים, על החיים ועל המוות, תפני ליועצת של בית הספר. פשוט כנסי למשרד שלה ותתיישבי ותני לה לעשות את שאר העבודה.
ואני ממתין לעדכון ממך שעשית את זה......
בהצלחה

אני לא מסוגלת לדבר על זה, אני כ'כ מפחדת.
אני מרגישה בפחד תמידי, ואני לא יודעת אם הוא יעבור.
אני לא מצליחה לתפקד בבצפר, אני לא ישנה כל הלילה וקשה לי להתרכזז ואני נכשלת בכל המבחנים ואמא שלי רק נותנת לי על הראש.
היום חשבתי על היועצת כי הרגשתי שאני אבודה, והיא לא הייתה אז אולי זה סימן שאני לא צריכה לדבר איתה.
אז ויתרתי ולא נראה לי שאני יחזור על זה.

את תחזרי, ואת חייבת לפרוק מהלב את כל מה שיש לך אחרת תתמוטטי. נסי שוב מחר, ואם היא לא נמצאת,פשוט חכי לה. כנסי לחדרה ותני לה להתחיל את השיחה.
בהצלחה, ועדכני אותי
 

ההתמוטטות הגיעה, היום.
מכיוון שאני בלי סיגריות (הייתי מעשנת בערך 7 או 8 ביום) כבר שבוע קשה לי.
ויש לנו חזרות למופע גדול שאנחנו מקימים ביישוב, שזה חזרות מ3 וחצי עד 12 בלילה כל יום.
היום התעצבנתי על כולם, הרגשתי שאני עומדת ליפול בכל רגע.
יש לי מחר מבחן ולא למדתי כי אני הייתי מפורקת נפשית. וכל היום תסכול ועצבים, וכל הזמן חושבת על איך לא לאכזב אותה כל פעם מחדש אבל אני לא מצליחה.
אני הכי קטנה בהפקה הזאת וכולם מעירים לי על ההתנהגות שלי, אני כל הזמן במגננה על עצמי שזה בעצם אומר תקיפה, וזה יוצא בקללות, סינונים של אמא שלי, וכולם אומרים תכבדי אותה, אמא שלך.
הם עובדים איתי כמעט 4 חודשים והם לא שמים לב שמשהו לא בסדר איתי, אני גם לא מצפה מהם כמו כל אחד שלא שם לב אלי אבל ההערות האלה כואבות לי ופוגעות בי, אני מראה לעולם אדישות, אבל לוקחת ללב.
אני לא מראה פחד, למרות שאני מפחדת מכל צעד של כל אחד.
כשאני רואה מישהו שמפחיד אותי (מבחינה מינית) אני מתחילה לתפוס מרחק, לפחד, ולאכול את הלב.
היום זה היה השיא, אחד השחקנים הראשיים הוא שחקן חוץ (שחקן/זמר של האופרה) הוא מבוגר והיום הוא התקרב אלי ושם עלי ידיים והתחלתי לפחד, אני מפחדת להגיע מחר לחזרה בידיעה שהוא יהיה שם.

אני מצטערת על החפירה כרגע זה המקום היחידי שיש לי לפרוק...