גיל ההתבגרות

שלום ענת.
בתנו המתבגרת נכנסה אתמול ל"פייט" רציני עם בעלי שהתבטא בצעקות נוראיות ,טריקות דלת חדרה וחילופי דברים מאוד קשים מצידה כלפיו. לא היתה שום אלימות פיזית. במהלך המריבה בעלי , בהתקף זעם אדיר,החרים לה את הטלפון, ניתק לה את המחשב, ואפילו פירק את הדלת לחדרה בתגובה על טריקות הדלת. הסיבה לכל הריב היתה תשובה חצופה מצידה שנאמרה בעזות מצח ובצרחות וכמובן טריקת הדלת.
אני לגמרי תמימת דעים עם בעלי שמגיע לה עונש על התנהגות זו שאגב אינה מתרחשת בפעם הראשונה ואף אמרתי לה את זה אתמול בצורה ברורה ביותר. יחד עם זאת,יש לי בעיה עם הנחתת "סריה " של עונשים מסוג זה שלדעתי אין בהם שום הרתעה . אני חושבת שזה היה מוגזם.
הילדה בכתה (אני לא מתרגשת מזה)וכשהוכחתי אותה שוב עלהתנהגותה הנוראית תגובתה היתה "מה בסך הכל עשיתי"?
הבוקר, לדבריה, היא לא ממש זוכרת מה בדיוק היא אמרה במהלך הריב.
במהלך האירוע הפגנתי חזית אחת עם בעלי למרות שהוא נכנס להתקף זעם כל כך קשה שהיה בלתי אפשרי לעצור אותו. אני מרגישה מצוקה קשה.רציתי אתמול לעוף משם כמה שיותר מהר וכמה שיותר רחוק. חשבתי שבעלי הגזים ואולי מוטב היה לו לקח לה רק את הטלפון או רק ניתק את המחשב ובוודאי לא דמיינתי את פירוק הדלת לחדר שהוא ממש נטילת פרטיות.. היה כאן ממש מאבק כוחות והיה לי ברור מהרגע הראשון מי עומד להפסיד.
זה מסוג האירועים שמעכירים את האווירה בבית, מקלקלים את היחסים בין כולם לכולם,והכי נורא בעיני היא העובדה שכלום לא יפתר כי עונשים מסוג זה - השפעתם לטווח קצר בלבד.
אני מאמינה יותר בדרך של הידברות , של הבנה והפנמה שזוהי תקופת גיל מחורבנת וקשה וצריך לנהוג אמנם בתקיפות אך לא בתוקפנות, לנהוג בזהירות ובחוכמה כדי לא ל"אבד".
ניסיתי להבהיר הבוקר לבעלי מה אני מרגישה בעקבות האירוע של אתמול ושלדעתי מסכת העונשים היתה מוגזמת ,שקשה לי ואני רוצה להירגע. הסברתי לו שהסיבות לכעס נכונות בהחלט אבל העונשים אינם הגיוניים.
תגובתו היתה- "אני מרגיש נבגד".
מה דעתך על כל הסיפור הזה? האם אני צודקת בענין העונש המוגזם?איך צריך היה לנהוג במקרה הזה?
תודה.