גיל 12 וחצי

שלום רב
בנך לוקח לוקח אותך כמובן מאליו והתנהגות זו תשתנה ברגע שתשני את הגישה שלך כלפיו. בנך זקוק להגדרה מחודשת של מה מותר ומה אסור וזאת בגלל שהוא נכנס לגיל ההתבגרות. שיחות לא יעזרו, דרכי נועם לא יעזרו. מה שכן יעזור זה הסכמים מחייבים בינך לבינו שמסדירים את דרך התנהלותו בבית.
מפנה אותך למאמר שכתבתי בנושא בדף של בפייס ילדים והסכמים.
בהצלחה

למאמר שכתבת, היכן אני מגיעה אליו? יש לך קישור לתת לי או שכותבת משהו כדי להגיע אליו?
שנית, אילו הסכמים היית מציע לי לעשות עימו? אתה מתכוון למשהו של כיתוב בינינו על דף ממש מחייב, או שמשהו בעל פה ?....
חיכיתי ממש לתשובתך אני פה ממש בפלונטר איתו.
תודה על המענה ואשמח לעזרתך.

שנה חדשה, דרך חדשה
הרבה פעמים אני נדרש לעזור בבתים של הורים למתבגרים, בנים ובנות. כמעט תמיד הסיפור חוזר על עצמו. אני פוגש הורים שלא מבינים מה קרה לילד או לילדה החמודים שלהם. איך בין לילה מילדים שקטים ומופנמים הם הפכו למרדנים חסרי לב שכל מה שמעניין אותם זה חברים, כסף, והמחשב. אני פוגש אימהות פגועות שנעלבות חדשות לבקרים ואבות שמאבדים את העשתונות ומוצאים את עצמם צורחים באיבוד שליטה עד שלפעמים זה נגרר גם לאלימות פיזית.
מהצד השני אני פוגש מתבגרים שנמצאים בבלבול תהומי, חושבים שהם יודעים בדיוק מה צריך ושהם צודקים וכל העולם טועה. נתונים למצבי רוח קיצוניים. חסרי כל מידה של מציאות וחיים באשליה מתמשכת. בתקופה האחרונה אני שם לב שחרדות מתחילות לבצבץ ביתר שאת, שלכשעצמו מדאיג ביותר.
אז מה קורה פה?
זהו גיל ההתבגרות או גיל ההתמרדות או גיל ההיפרדות, כל אחד יכול לבחור את ההגדרה המתאימה לו. זהו תהליך הכרחי שכל אחד חייב לעבור כדי להתבגר ולרכוש את הכלים והזהויות הנדרשות לחיים שיבואו.
אז איך עוברים את התקופה הסוערת הזו?
על ידי הסכמים.
ניתנת פה האפשרות לעבור ממצב של הנחייה גורפת של איך החיים של הילד יתנהלו למצב חדש שבו למתבגר יש אפשרות בחירה שאיתה גם באה אחריות. שיחות נפש, בקשות, תחינות, כפיה, איסורים, עונשים, כל הרשימה הזו צריכה להתעדכן. אנחנו מדברים על מצב חדש שבו נוצרת שפה שנותנת למתבגר את האחריות על ניהול חייו תוך התחשבות בסובב אותו ונקיטת עמדה ברורה לגבי חייו במישורים שונים: בית, חברה, לימודים.
מוצעת פה להורים דרך שבה הם יובילו מהלך של בניית הסכם בינם לבין המתבגר/ת שבו יוסדרו כל ענייני החיים. שינה,ניקיון, עזרה בבית, דמי כיס, עבודה, לימודים, שעות יציאה, תקשורת בין בני הבית, ועוד.
במהלך השיחה ייווצר משא ומתן בין הצדדים כמו בחיים האמיתיים בין ההורים לבין המתבגר שמגדיר את החובות והזכויות של כל צד כשנקודת המוצא להתחלה היא שהכול הוא בר שיח.
משם הדרך היא יחסית קצרה כשצריך לשים את הדגש על מה קורה אם אחד מהצדדים לא עומד בהסכם, כלומר על התשלום.
החוכמה בתהליך שכזה היא להביא את המתבגר להחליט על תשלום נכון שיעזור לו להבא, כן לעמוד בהסכם. לדוגמה: המתבגר התחייב לא להרים את קולו או להשתמש בכינויים או קללות ולא עמד בכך, הוא ישלול מעצמו את דמי הכיס השבועיים שלו פעמיים.
כך שנוצר מצב חדש שבו אין התנגחות בין ההורים לילדים. הילדים מתמקצעים בלקיחת אחריות, חשיבה מודעת, ומשמעת עצמית. כשמשהו לא קורה כפי שהם היו רוצים אל להם לבוא בטענות ובדרישות לאחרים מאחר והם הסכימו על כך עוד לפני.
דרך זו מאפשרת להורים לא להיכנס למעורבויות רגשיות אם בני תשחורת מורעלים הורמונאלית שחושבים שהם המציאו את הגלגל והכול מגיע להם מראש.
בדרך זו השפיות בבית נשמרת, המתבגרים גדלים תוך התנגדות פנימית לשיפור והתחזקות עצמית.
זה עדיף על התנגחויות אין סופיות של מי צודק ולמה.
בהצלחה