קושי בהתמודדות עם גיל ההתבגרות

שלום רב,
בביתנו קיים קושי רב בהתמודדות עם התנהגותו של אחי, אשר כיום בגיל 15.
מעט רקע - אנחנו ארבעה אחים, הוא (15), אני (25), אח בכור (30) ששב לביתנו לתקופה של שנה ואחותנו (27) שמתגוררת עם בעלה והילדים מחוץ לביתנו.
הורינו גרושים, ואין לנו קשר עם האב.

הבעיה היא:
בשנתיים האחרונות אחי המתבגר מפגין התנהגות בלתי הולמת שמתבטאת בהתחצפויות בלתי נסבלות, התקפי כעס ופורקן אגרסיות על ידי הכאת קירות החדר שלו והרמת קול באופן שמעכיר את השהות בבית. הוא בוחר לבלות עם חבריו בין היתר בעישון סיגריות ושתיית אלכוהול על אף שהוא קטין. ובנוסף, אין הוא משקיע בלימודיו ולו במעט, על אף ניסיונותנו הרבים כל כך לדרבן אותו ללמוד.
נכון שיש לו גם צד חיובי, ומדי פעם השיחות נעימות, אך אם אין הוא מקבל מה שהוא רוצה (למשל כסף לבילוי, שהוחלט לא לתת לו עקב התנהגות לא הולמת באותו שבוע), הוא משנה עורו וחוזר לדמות העצבנית והבלתי מרוסנת שצועקת ומטילה אימה.
אני ואימי חסרי אונים, אימי משתדלת לעמוד איתנה ולחנך אותו ובו בזמן להיות קשובה לו, אך קיים בה מורא מפניו, נראה שלצערי הוא מכתיב את הקצב ברגעים מסויימים. מטלות הבית אף הן לא מבוצעות באופן סדיר על אף הבטחותיו הכוזבות. הוא נוטה לשקר ולא לעמוד בהבטחותיו.

הערה אחרונה - אחי הבכור (30) הגיב בשנים האחרונות להתנהגותו בכך שבחר לא לדבר איתו, הוא תמיד היה נוקשה איתו, הרבה פעמים בצדק אך לפעמים פחות לדעתי. אני משתדל לפצות על כך בשמירת הקשר איתו וניהול דיאלוג כשמתאפשר כדי שלא ירגיש שהעולם נגדו, אך אין זה עוזר והתנהגותו טעונה שיפור.

שקלנו להעבירו לפנימיה עקב הסיטואציה הטעונה במשך רוב שעות היום בבית (דבר המקשה על ניהול אורח חיים תקין ושפוי גם לקריירה שלי באופן אישי למשל), אך איננו יודעים להיכן לפנות או אם כדאי בכלל.

מצטער על כך שכתבתי כל כך הרבה, אך זה היה במטרה להעביר את המתרחש אצלנו בצורה הטובה ביותר.

תודה רבה