שיפוטיות

להמליל = לוודא שאכן מה שהאדם שמולי או אני מרגישים אכן מקבל את אותה פרשנות.
לדוגמא:
מתבגר חוזר הביתה עם פרצוף חמוץ. פותח את המקרר וממלמל אין מה לאכול בבית הזה.
האמא מגיבה בכעס - מה יש לך....

טייק טו:
מתבגר חוזר הביתה.....אין מה לאכול
האמא ממלילה: אני רואה שאתה בלי מצב רוח היום. אם תרצה אפשר לדבר.
כלומר -
במקןם להכנס לכעס ולגרור תגובת מערבולת
לאפשר לו לצאת באמצעות המילים.

בנוגע לשיפוטיות:
פשוט להשתמש במסר האני
במקום לאמר: אתה לא בסדר, היית צריכה לעשות ככה וככה
להגיד
אני חושבת שאפשר אחרת
מה שאני הייתי עושה ואז אולי...
מסר האני מרחיב את אפשרויות התגובה ולא גורר את ההתכווצות של הביקורת לזה שמולנו.
תודה על המחמאות
כיף לי
ענת זפרני

שלום..אני אם ל-3 בנים בני 20 18 16.לפני כמה חודשים פרץ ריב קשה בין 2 האחים הצעירים כאשר בסופו נת אח אחד לשני מכה קרוב לעין ופצע אותו.היו תפרים ואפילו נשארה צלקת קטנה.האח הפוצע מסרב להתנצל ועד היום(מזה כמה חודשים כבר) הם מתנכרים אחד לשני.לא מדברים ולעיתים מקנטרים אחד את השני לא הולכם לארועים ביחד וכדומה.לי זה מאד מציק ואני לא יודעת כיצד עלי להתנהג במקרה כזה.האח שנתן את המכה מסרב בכל תוקף להתנצל ואילו הצעיר יותר חושב שהוא חייב לקבל התנצלות...אנא ענו לי כי זה מאד מפריע בחיי המשפחה....בתודה

היי אתי
תראי, אחת הפנטזיות הכי שכיחות אצלנו ההורים היא לקוות שהילדים שלנו יהיו שם אחד בשביל השני לנצח!! כמו גם שתהיה חברות ודאגה הדדית וכו'
לא מכינים אותנו למצבים שבהם יש כעס עלבון והתבצרות בעמדה
ואנחנו כהורים לומדים לאט לאט להבין שלא הכל בשליטה שלנו!!!!
אז במקומך:
הייתי מדברת עם הצעיר ומסבירה לו שיש לאנשים לפעמים בעיה עם האגו ולא פשוט להם לבוא ולבקש סליחה ודווקא הגדולה היא של זה ש"סופג" ומעביר כי הוא פחות עסוק במי צודק
הייתי אומרת לפוגע שחבל שזו הבחירה שלו אבל את מקווה שהוא ימצא את הדרך שלו להגיע לאח הצעיר ולחזור להיות איתו בקשר
ולתת לדברים קצת להתפוגג בצורה טבעית
כלומר, פרספקטיבה משתנה לאורך זמן, דברים נראים אחרת. תני להם לבד להגיע אחד לשני וצאי מתוך המערכה - כי ברגע שיש עוד אנשים שנעלבים שם בשבילי (הפצוע) קשה לי מאוד להעביר את הארוע (כי אז אני יוצא פרייר), ומצד שני - כשיש אנשים שמאשימים אותי (פוצע) ובכלל לא יודעים מה קרה שם וישר מגנים על הקטן אז מצידי לא צריך קשר איתו ולא אף אחד אחר(ואז אני נעול בכעס ובעלבון ובהאשמות).
אם עוזבים אותם ומניחים שבסופו של דבר העניינים יסתדרו - ו ל א !! שואלים מה קורה?
אז יש סיכוי שזה יעבור
אשמח אם תעדכני אותי
בהצלחה רבה
ענת זפרני

שלום רב...זו שוב אני עם אותה בעית ה"ברוגז "בין שני בניי ,שעדיין לא נפתרהכבר שלוש שנים .ניסיתי את כל הדרכים(התעלמות,התערבות שלי,התערבות של קרובי משפחה"וללא הועיל.אני ממש ממש מיואשת.....האם יש איזושהי דרך לצאת ממצב כזה....בתודה,ובכבוד רב....אתי

אתי גם אני נתקלת בין בעיות כאלה בין ילדיי,את הבעיה הזאת פותרים בדרך הכי פשוטה שיש שאפילו עוד לא חשבת עלייה.את צריכה לחכות עד שזה יעבור בדר"כ אבל במקרה שלך אם זה נמשך שלוש שנים את צריכה לעורר לילדים את החשק לחזור להיות ב"שולם" איך שהם קוראים לזה,כלומר תושיבי אותם יחד על הספה כחי את זמנך וספרי להם סיפור על ילדותיהם,ספרי להם איזה חברים טובים היו,איך שיחקו בכיף ביחד או משהו כזה... הרי לא כל החיים הם היו ב"ברוגז"!והסיפורים האלה על הילדות שלהם בטוח יעוררו בהם את ההרגשה של "איזה אח טוב יש לי למה אני מתנהג ככה אליו הרי יכולנו להיות חברים טובים כבר המון זמן!" זאת השיטה שלי אני רק מביעה דעה!!לי זה עזר בהמון מקים במריבות אצל שני הבנים שלי!!!שמחה אם עזרתי!!