אי כבוד

שלום לך,
אני מבינה שבעלך מגדל את בנך יחד אתך והוא בעצם ה"אבא הפסיכולוגי" עבורו אני לא חושבת שנכון שבבית אחד, את תחנכי אותו לבד כאשר מבוגר אחראי נוסף נמצא. את ובעלך צריכים למצוא את שביל הזהב ביניכם כדי שהחינוך של שניכם לא יהיהי כל כך שונה.
אם אני מבינה נכון, הבעיה העיקרית הינה שאת לא מזדהה עם הדרך הנוקשה מדי לטעמך של בעלך והוא מבקר את הדרך שלך. האמת נמצאת באמצע איפשהו, קצת נוקשות וגבולות ומסגרת אך גם רכות. הרכות לא צריכה לבוא במקום גבולות, את מבלבלת בין רכות לגבולות נדמה לי. רכות אינה פרושה לאבד סמכות אך לדעת במצבים מסויימים לבטא רוך ובמצבים אחרים להיות סמכותי. תאמיני לי שילדים מחפשים את הגבולות. מה שמבלבל אותנו כהורים זה שהילדים נמצאים במצב של קונפליקט תמידי: הם רוצים חופש, רוצים לעשות כרצונם אך בו זמנית מפחדים מהחופש והדחפים של עצמם ומרגישים מוגנים כשההורה מציב להם גבולות בהתנהגות, בהרגלים וביחס. הם אפילו מעריכים את ההורים יותר על יכולתם לעמוד מולם. הערכה זו תביא אחריה גם הזדהות עם הערכים של ההורים ועם הדרך שלהם.
אולי ייעוץ משפחתי יעזור לכם.

בהצלחה,
שלי ורדי