ייסורי מצפון של אימא

שלום רב,

בתי תלמידת כיתה י"א. חיי החברה שלה פעילים ותוססים, יש לה חברות טובות שאוהבות אותה וגם עם בנים יש לה הצלחה. היא גם תלמידה מצטיינת. עד כאן הכל טוב ויפה, אבל אני מיוסרת מאוד כלפיה והכל בגלל גשר בשיניים.
בשל טיפול כושל של רופא השיניים שטיפל בה מגיל 11 עד גיל 14 לא שמו לה גשר בשיניים בזמן חטיבת הביניים שזה נחשב לגיל המתאים לגשר בשיניים. אותו רופא עזב את הארץ ואז קיבלנו יעוץ אורטודנטי ושמו לה את הגשר בשיניים בסוף כיתה ט', בזמן שרוב חברותיה היו כבר ללא גשר או לקראת סיום הטיפול. בשל סוג הבעיה שיש לה היא כנראה תצטרך להיות עם הגשר עד סוף כיתה י"ב ואני ממש מיוסרת מזה. כשאני רואה אותה אני רואה קודם כל את הגשר בשיניים ורק אחך כך אותה. ואני מרגישה שזה ממש כישלון שלי איך לא רצתי אתה ליעוץ אוטודונטי כשהייתה בת 13. כל פעם שאני רואה בני 13 עם גשר בשיניים, אני נתקפת בייסורי מצפון. אני חושבת שהבת שלי מודעת לזה כי כמה פעמים שהנושא עלה היא רטנה למה לא עשינו את זה בכיתה ז'.
לא עוזר לי כשאומרים לי שאין לי סיבה להיות מיוסרת ושהילדה פורחת (והיא באמת פורחת) אני ממש לא מצליחה להיגמל מהייסורים האלה.