גבולות

שלום,
כן המצב קשה, ותמוה משהו כי את מתארת שאין דרמות בבית, הכל כרגיל. אולי קרה לה משהו אישי שאתם לא יודעים איזשהו טראומה? אני לא רוצה להעליב אותך אך הרבה דברים גם יכולים להיות קשורים לבית, בכל זאת למה היא לא משתפת אותכם בכלום? גם אם היתה חווה חוייה אישית קשה? לא מרגישה קרובה לדבר ישירות... נקודה למחשבה על דפוסי הפתיחות בבית.
להידרדר מתלמידה בכתת מופת לכזה מצב, בטח יש הסבר מסויים ולא צריך להרפות מלהבין את הסיבה.
מה שמורגש מאד חזק זה שנערה בת 14 מנהלת אותכם ולא אתם אותה. אפילו מסרבת לאבחון ואתם לא מצליחים לשכנע אותה, הרי זה גם אינטרס שלה.. אולי שיחות ולא אבחון, שתתחיל מיד לדבר ולשתף, רוב הפעמים עדיף מאבחון.
אבחון הרווחה מציעה לילדים בסיכון. אני חשבת שצריכה להיות דרך להפעיל עליה לחץ מצד הרווחה לעזות את האבחו. מה עם בית הספר, האם המסגרת מחזיקה אותה עדיין או קרו מספיק דברים כדי שגם בית הספר יאיים עליה עם הפסקת לימודיה? גם בית הספר יכול להיות מקור כוח שכנוע עם לחץ מסויים.
ליתר הבהרה: מה שקורה לה לא נראה כפועל יוצא של חינוך ללא גבולות. אלא יותר משהו משברי מאד. שוב לא צריך לשלול שקשור גם למשפחה..
אך אי היכולת שלכם כהורים לעמוד מולה, ולשמור עליה מהמעשים שלה בולטת לעין מדברייך. אתם צריכים להיות חזקים, מי יחזיק אותה ויביא אותה לדרך המליך אם ההורים שלה מתמוטטים? אין פה זמן לחולשות.. מכאן גם הקושי לעצור את עצמה לדעתי

גם אם היא לא רוצה בינתיים, תתחילו אתם בטיפול -הדרכה להורים או תציעו לה טיפול משפחתי בו כל הילדים ישתתפו. אולי בקהילה, בשירות הפסיכולוגי תוכלו לקבל הדרכה מעין זו. צריכה להיות פה עבודה רבה, ארוכת טווח וקשה.

אל תוותרו ואל תרגישו מסכנים, אול תתנו לה להרגיש שהיא מחלישה אתכם ומשאירה אתכם חסרי אנוים.

בהצלחה רבה, רבה

שלי ורדי

שלום.
תודה על התגובה.
תוספת לנאמר (יש הרבה מה להוסיף).
היא מאוד מקנה באח - היה תלמיד מצטיין, כיום סטודנט מצליח מאוד, חיוני, חמוד, הרבה חוש הומור.
היא נראת לי אחת שהחליטה שפינה של ילד טוב עמוסה, אפשר לקחת את ההיפך.
בית ספר לא מחזיק אותה, היא שונאת אותו מלחתחילה, לא מוצאת את עצמה שם.
מכאן ההברזות.
בבית אנחנו מחזיקים אותה, אבל היא לא מוכנה לקבל לא גבולות ולא להתנהג כמונו. פשוט עושה הכול כדי לא להקשיב, לא לשמוע, לא להתייחס.
הרבה פעמים היא מתעמבנת ממשפט שני בשיחה.
זאת אומרת "החמודה" מחזיקה מעמד 5 שניות, ואז באה "הרעה". זה לא משנה מה הנושא - לימודים, יציאות, חברים, עבודות בית פשוטות או סדר בחדר. הכול מעצבן אותה ומוציא ממנה את הרעל שנשפך לכול הכיוונים.
היום היא קמה "הפוכה" והחליטה שלא בא לה לילמוד.
ולמרות שיחות - נשארה בבית.
רווחה בשביתה, לפסיכולוגית היא לא מוכנה ללכת, כל דבר שלא בא לה ב"זווית" (אפילו כשאני לא מרשה לה לצאת מהבית אחרי שעה מסויימת) - אני מתקשרת למשטרה, אני שונאת את הבית הזה.

סרט בהמשכים.