משבר..

שלום לך רועי,
קודם כל : אני ממליצה לך ללכת לרופא עור נוסף, לחוות דעת נוספת. קשה לי לקבל ששום דבר לא מועיל או מפחית את בעיית הפצעים.
דבר שני: באמת הדכאון שלך בולט ויוצא דופן, הייתי אומרת. תנסה להבין על מה מתבסס- רק על המראה החיצוני?... מישהו מגיב אליך באופן שלילי בגלל מראה הפנים שלך?
איפה כל התכונות האחרות שלך? הרי אתה אדם מלא ושלם, שווה הרבה מעבר מס' הפצעים בפנים שבסופו של דבר שנינו יודעים שיחלפו כלא היו... להגיד לך סוד? עד כמה שאנחנו בתרבות של היום מחשיבים את החיצוניות, ללב של האנשים, החיצוניות משחקת לטווח הארוך תפקיד קטן מאד. התפקיד הגדול זה היחס, הרגשות שאתה מפגין, העניין שאתה מביא לסובבים שלך התחושה הטובה שיש להם ממך. אולי בשבילך התקופה הזו תהיה מבחן ואתגר של איך אתה מבליט ומשפר את האישיות שלך כדי למשוך אנשים סביבך....ולזה צריך לשכוח את הפצעים או לשים אותם בצד ולא לחשוב עליהם כאילו משתלטים על מי אתה. תזכור שהתפיסה שלך את עצמך, היא לא דומה לתפיסת האחרים אותך.
תעשה מבחן אנושי קטן - תשאל חברים טובים שלך, עד כמה זה משפיע עליהם הפנים שלך היום? נראה מה יגידו...
אני גם שואלת את עצמי האם המצב הרגשי הקשה שלך, נובע מסיבות סמויות נוספות והפצעים בפנים הם רק הטריגר לכך? זאת אומרת, "הקש ששבר את הגמל" וגרם אותך לחוסר בטחון קיצוני שהיה קיים גם קודם לכן.

תחשוב על זה,

כל טוב,
שלי ורדי