אי הגעה סדירה לבית ספר

שלום שוב
אין ספק שבתך מבררת לעצמה את הגבולות שבהם היא יכולה לנהל את חייה באופן שהכי מתאים לה ביחס לגילה וסדרי העדיפויות של מתבגרת. וזה אומר: אני קודם ומה שמתחשק לי מתי שמתחשק לי. על פניו זו התנהגות טבעית לחלוטין שאנו ההורים צריכים לזהות ולתת את המענה הנכון. מענה זה קשור לעובדה שכפייה ועונשים ישיגו את ההיפך הנדרש. תוקפנות דכדוך והתנגדות חזקה כלפינו. לכן יש לגשת לנושא ממקום של מתן בחירה חופשית על בסיס של הסכמים מחייבים שמקיפים את כל תחומי החיים. את התשלום על אי כיבוד ועמידה בהסכם כל אחד קובע לעצמו. את קובעת מהו התשלום שאת תשלמי אם לא תעמדי בהתחייבויות שלך כלפיה וכלפי המשפחה והיא אותו הדבר, כך שאם היא מכה את אחיה ונקבע בהסכם שצורת התקשורת בבית לא מאפשרת אלימות פיזית או מילולית, היא תצטרך לשלם על כך בוויתור על משהו שחשוב לה לאורך זמן משמעותי. על כך יש לנהל משא ומתן כמו בחיים האמיתיים ומימוש ההסכם יהיה באחריותך לכל הצדדים ויש להיות נחוש על כך.
במקביל, מרגע שאת מזהה שינוי במגמה לחיובי מצידה, יש לחזק ולתמוך וגם לתת לה את ההרגשה שהיא מנצחת. בנוסף רף הציפיות שלך צריך להיות מתון. זה תהליך וזה לוקח זמן.
בהצלחה

אייל שלום
ביתי בת 14.אני מבקשת לשוחח איתה על ענינים שונים והיא אומרת אני עסוקה,לא עכשיו.
נראה לי שהיא מושפעת לרעה מהפייסבוק .האם לחסוך ךה את הפייסבוק?
ביקשתי שתדבר איתי 10 דקות,ביקשתי שהשיחה תתקים היום.תמיד היא עסוקה ואין לה זמן.
אתמול חזרה ממסיבה בשלוש לפנות בוקר(ליל שישי בערב) חברות ליווו אותה הביתה.
מהי המלצתך?