בן 16

שלום לך יעל,
אני לא חושבת שבהכרח טעיתם בנקודה מסוימת בחינוך שלו, וההשערה שאולי הייתם טובים מדי גם לא נראית לי אלא אם את מתכוונת שלא נתתם גבולות בכל הילדות והבן שלכם שומע "לא בפעם הראשונה. אך לא נראה לי שזה המצב כי הבן שלכם היה כן רגיל לעזור ולעשות דברים מסויימים בבית והפסיק לעשות אותם.. הוא בשלב בחיים שעושה המון ביקורת. קשה לדעת את הסיבה למה שמכעיס אותו, אני דוקא הולכת לכיוון של מיד הפעלת מסגרת וקודים חברתיים ותחושה שלא יכול לפקפק בכלום בצורת החיים שלו, הוא חש אולי שצריך לבדקו צורת חיים אחרות, אולי במידה מסוימת אתם צריכים לאפשר לו מרחב זה, עם צער כמובן, הוא צריך לדעת שאתם מצטערים כל כך אך עד גבול מסוים של התנסות אתם כן נותנים לו את ברכתכם. כי כך אולי ירגיש שאתם לא כופים עליו וגיע למסקנות בעצמו ובדרך כלל הם חוזרים לדפוסי חיים שגדלו על פי דרכם.
ייתכנו עוד סיבות, אולי תזמינו אותו לשיחה, שני ההורים ללא הילדים הנוספים ותשאלו אותו בלי להתגונן ולהטיל ביקורת מה מפריע לו , תאפשרו לו כך להגיד את האמת כי כרגע פחות מדבר, אלא מתנהל...תנסו לא לאיים מהר מאד עם סנקציות , רק להקשיב לו בגובה העניים, ולהגיד לו שלא תקבלו שום החלטה בשיחה זו , היא רק שיחה למטרת הבנה.. אם הקשיים יתמשכו ייתכן וכמה פגישות של טיפול משפחתי היה מועיל לכם.

בהצלחה, וחג שמח!!

שלי ורדי