בת שלא ויתרה על זוגיות עם אביה

המקרה שאת מתארת מייצג תגובה פחות קלה לרצונו של האב למסד זוגיות של פרק ב'. אמנם בגיל ההתבגרות (18 עדיין נחשב כגיל ההתבגרות), המתבגר חווה קונפליקט נאמנויות בו הנער/ה חווים צורך לצדד בצד אחד. מהתיאור שלך חסר הרבה מידע: לא ברור מה הקשר של אותה הנערה עם אימה, איך היא חוותה את הגירושין ולא ברור כיצד הנערה מתמודדת עם משברים באופן כללי. ייתכן ואותה הנערה חווה צורך להגן על המקום של אימה שנלקח ממנה וייתכן כי בדימיון שלה היא מרגישה כי ההתנגדות שלה תעצור את תהליך ההתפרקות ו"ההתרחקות" של האב מהפנטזיה על משפחה.

בכל מקרה, התגובה היא תגובה התואמת יותר לגיל צעיר יותר. מומלץ מאד להגיע לטיפול פסיכולוגי, בו הנערה תוכל לעבד את משבר הגירושין וההפרדות מהוריה. חשוב אד שהוריה יהיו חלק מהתהליך, כדי לאפשר נפרדות בריאה וצמיחה מהמשבר הזה.

רונית דגמי, פסיכולוגית

שלום אביבה
זה מצב בעייתי ולא בריא ביותר, הקשר בין הבת לאביה. אני מציעה שקרובת משפחתך תחשוב פעמיים ליאן היא נכנסת, אולי זו "מיטה חולה"? יש כאן רכושנות גדולה והבת בטח תערים קשיים לקשר. מה שחשוב שהחברה שלך תבדוק את עמדות בן זוגה ועד כמה יכול לשלוט במצב או שהוא נשלט ע"י הבת.

בהצלחה,
שלי ורדי