התבגרות ומרדנות

שלום לשירה,
אני לא מבינה משהו בסיפור שלך.. בתוך חודשיים הבן שלך השתנה כל כך והתחיל לקלל, לא לכבד, לרצות לא להיות בבית ? האם הגירושין הם טריים? האם הילד הקטן הוא מאותו האבא? האם כועס עלייך כי מרגיש מבולבל מהלידה של אחריו הצעיר, או אפילו מקנא לאחר שגדל איתך לבד? (כתבת שהאח הוא פעוט). בינתיים מה שאני יכולה להאיר לך אלה שתי נקודות שרמזת עליהן: 1. הבן חוזר הפוך מבית אביו - האם מקבל שם הסתה כלשהי נגדך? ולמה? את זה את צריכה לברר ואם זה נכון לבקש שיחה עם אביו, (חייבת להיות איזושהי שותפות על גידול הילד יניכם).
2. נקודה שנייה מתייחסת לכך שאת גידלת את הילד ביתר פינוק ונתת לו הכל, ועכשיו הוא צריך לפנות את מקומו לעוד אח ולרדת מ"מלכותו". הייתי מייעצת לך לתת לו פחות ופחות. פינוק יתר לא מעניק לילד שום דבר מהדברים החשובים שהוא צריך, בטח לא מאפשר לו חוסן נפשי.
שלישית, מכיוון שיש הרבה מהנסתר מאשר מהגלוי בסיפור שלך, הייתי מייעצת לך ללכת להדרכת הורים, אולי גם הבן יצטרך ייעוץ רגשי בעצמו. תעזרי במסגרת בית הספר שיכוונו אותך.
בשאלה שלך אם להילחם או לוותר עליו, הייתי מציעה לך להילחם בתוך תוכך עליו תמיד, מה פירוש לוותר? אך כלפי חוץ כשהבן מאיים שילך לגור אצל אביו, לא הייתי מראה פחד או חרדה. שיילך ויתוודה אם טוב לו שם , אם אביו יכול למלא את תפקידיו כאבא, כנראה שלא כי אפילו אין לו בית משלו...
וזאת כדי שלא תיתפסי בעיניו כחלשה ואז יהיה לו קלף להפחיד אותך תמיד. חשוב לבריאותו הנפשית שיתפוס אותך חזקה וידועת מה את עושה. מימלא לא ישרוד שם ויחזור. אולי יעריך אותך יותר כך.

בהצלחה,
שלי ורדי