לא יודעת מה לעשות עכשיו.

היי, אני בת 21 נשואה באושר (כך חשבתי עד אתמול) עם ילד.
אני ובעלי ביחד כבר 4 שנים, עברנו המון ביחד ותמיד חשבתי שהוא גבר יוצא מהכלל.
הוא עבר איתי תקופות מאד קשות וסבל ממני הרבה דכאונות וקשיים אבל למרות הכל תמיד נשאר לצדי ותמך בי והיה שם.
הוא תמיד היה גבר עדין ומתחשב, כזה שלא יפגע בזבוב ורק חיפש לעשות טוב לכולם ובמיוחד לאנשים שחשובים לו. הוא לא יהסס אפילו להוציא שטר של מאה להומלס ברחוב ובטח שבחיים לא יתמוך באלימות נגד נשים.
כשהוא גילה שהחבר הקודם (והיחיד שהיה לי לפניו) בגיל 14 אנס אותי הוא רצה ללכת ולהכות אותו ואני עצרתי את זאת, הוא דרש שאתלונן כדי שחלאה כזאת לא תסתובב חופשי ותפגע באנשים אבל אני לא רציתי וזה נשכח.
כל הפתיחה הזאת כדי שתבינו כמה הוא אדם טוב ומה שקרה היה מאד לא צפוי בשבילי ולכן אני לא יודעת איך להתמודד.
אתמול חזרנו הביתה מבילוי של שישי, אני הייתי קצת שיכורה, הוא לא שתה בכלל.
עייפים וחושקים זה בזה ישר הלכנו למיטה.
עד לפני שבוע לקחתי במשך יותר משנה גלולות נגד הריון, ההחלטה להפסיק הייתה של שנינו כי ההורמונים בגוף שלי יצאו מדעתם והחלטתי שהגיע הזמן לעבור לאמצעי מניעה לא הורמונלי. בעלי מודע היטב להשלכות שבהחלטה ולסיכונים, במיוחד אחרי ה"טעות" שלנו, לפתע החליט להתעקש שנשכב בלי קונדום.
סירבתי ואיכשהו זה הפך למאבק של ממש, הוא תפס אותי בכתפיים וניסה להושיב אותי עליו בכוח עד שצעקתי שהוא מכאיב לי והוא עזב וביקש סליחה, המשכנו באקט למרות שהייתי קצת כועסת ואז באמצע הוא אומר לי "את מרגישה את ההבדל?"
שאלתי מה בבהלה, ומסתבר שהוא הוריד את הקונדום מבלי לומר לי דבר, למרות ששנינו מודעים היטב שזה מה שגרם להריון הקודם שלי ושלא צריך לגמור כדי להסתכן, שקיים זרע שיוצא לפני הגמירה והוא יכול להכניס להריון באותה המידה.
צעקתי וכעסתי עליו שמה הוא חשב לעצמו והוא אמר שהוא מודע לכל הסיכונים ולא יצא לו זרע והוא ניגב לפני כן בשמיכה ושהכל בסדר, ובכל זאת נפגעתי עד עמקי נשמתי והסברתי לו שזה סיכון שאנחנו צריכים לקחת ביחד ובמיוחד אחרי מה שקרה לפני עשר דקות איך הוא חשב לעצמו לעשות לי דבר כזה כשראה כמה הייתי נגד.
הוא ביקש סליחה והיום כל היום שמעתי תרוצים על כך שהוא לא התכוון ולא חשב, ושהכל יהיה בסדר וגם עם אני אכנס להריון הוא ישמח, אחר כך כשראה שאני עדיין כועסת הוא עבר לרגשות אשמה כל כך כבדים שאני הייתי על סף להתנצל ולא הוא. "אני זבל, אני אנס. לא מגיע לי לחיות. לא מגיע לי להיות עם מישהי כמוך"
אני מאד מבולבלת ואבודה, אין לי מושג מה לעשות ואיך להגיב. בחיים לא ציפיתי את זה ממנו ובמיוחד עכשיו כשאני עוברת תקופה נפשית מאד קשה עם גברים כשחוללתי בעצמי מהפך והתחלתי להשקיע בלבוש ופתאום כל גבר שני ברחוב מרשה לעצמו להטריד אותי בהערה ונגיעה ומי עם לא בעלי מודע לכל המצב הזה ותומך בי.
איבדתי כל תקווה.