איקאקלומין + בעיות ביחסים

התופעה שאת מתארת מוכרת מאד.
לרוב, כשהסקס הופך מיועד מטרה באופן בולט ומכוון, אנחנו מאבדים מההנאה שבו.
דמייני מישהי שסובלת מאנורקסיה ומחייבים אותה לאכול את המאכל הטעים ביותר שניתן לדמיין אבל היא לא מסוגלת להכניס כלום לפה עד שאפילו המחשבה על אוכל גורמת לה להכנס לסטרס.

מה שבעלך חווה בהחלט מובן לכל הדיעות. בשונה ממך, שאת רק צריכה להיות מוכנה ולשכב, הוא אמור להגיע לזיקפה, להחזיק אותה עד לחדירה ולהגיע לפליטה. כל זה תוך כדי שהוא אמור להנות מכל התהליך אחרת הוא לא יוכל להתקיים. בהתחשב בעובדה שהוא גם אמור להתחשב בך תוך כדי, אפשר להבין מאיפה נובע הלחץ הזה שלא מאפשר לו לחוות פורקן.

גם התסכול שלך מובן לחלוטין. את עושה מאמץ, לוקחת תרופות ונכונה לקיים יחסים בימים המתאימים. אין ספק שמדובר בסיטואציה לא פשוטה, אך היא מוכרת מאד לכל אלו שאינם מצליחים להרות בדרך הרגילה. ואפילו עבור אלו שסתם מנסים תקופה ארוכה ללא הצלחה.

ומה הפתרון, את וודאי שואלת.
רוגע, רוגע, רוגע, רוגע, שלווה, שלווה ועוד שלווה. תשומת לב, אהבה ובטחון בדרך שבה אתם הולכים תוך כדי אמונה שלמה שלבסוף תצליחו במשימה.

אולי מהמקום שבו אני יושבת קל לי להגיד לשניכם להרגע ולא להכנס ללחץ אך בדיוק בשביל זה אני נמצאת כאן. כי מהמקום שבו את נמצאת עכשיו קשה לראות את האור שאני רואה מכאן.

לכן, אם גם ככה, הימים שבהם אתם אמורים להפגש לסקס הינם ימים מיועדים מראש, עשו לעצמכם מנהג נחמד. התחילו את החוויה משיחה נעימה בחוף הים, בבית קפה מחוץ לעיר, בבית לאור נרות וריח שמנים מענג. שימו מוסיקה רגועה ונסו להיות משוחררים יותר.
אתם לא יוצאים למלחמה אלא הולכים לעשות אהבה כדי להביא לעולם עוד אהבה....

ומחשבו על זה..