קיבלתי במייל - תחייכו קצת

שיר השירים למתפרפרים


אדון אחד מאד נשוי,

יועץ לענייני מיסוי.

היה נוהג להסתלבט

ולצ'וטט באינטרנט.

נשים רבות מבלי משים,

צד ברשתו אותו מקסים.

ולאחר צ'יטוט נרגש,

היו קובעות עימו מפגש.

את האמת תמיד אמר.

לב רווקות הוא לא שבר.

הציג עצמו כאיש נשוי,

בלי כל סיפור ובלי כיסוי.

הקפיד לפגוש רק נשואות,

שרק חיפשו הן הרפתקות.

שהתאוו לריגושים,

מבלי לחפוץ כל גירושין.

ואל יהא לבכם חושש ..

הוא בקונדומים השתמש.

מסיבוכים הוא כך נמנע..

הבנתם כבר את התמונה?

עם בנות זוגו תמיד חגג,

בחולון, בדירה על גג

שייכת לחבר, רווק מושבע

אותו הכיר בעבודה.

אך יום אחד בתום מפגש,

נוכח הזוג המרוגש,

כי הקונדום בפנים נותר

ולשלפו כלל אי אפשר.

אכן מצב מאד עגום,

מחד יש סכנת זיהום.

ואם יפנו הם למיון,

עלול לדלוף דבר הזיון.

הזמן עובר, לא יעזור,

צריך הביתה לחזור.

מה עושים? אוף מה עושים ?

ממש זקוקים כאן לנסים.

ואז פתאום האיש נזכר,

הן כאן רופא למטה גר.

ממש קומה אחת מתחת –

הם חיש ירדו אליו ביחד.

בדלת שלט ד"ר מ. כרמון .

הם צלצלו בפעמון,

אמרו לדוקטור שפתח

" אתה כאן לעזור מוכרח"

ללשכתו אותם הזמין,

על הספה פרש סדין,

את הגברת חיש הפשיט,

מישש פיתחה ואז החליט:

מחולצתו שלף הוא עט

ובתוכה איתו חיטט

את הקונדום חילץ הוא כך,

השליך אותו ישר לפח.

הוא אף סירב לכל תשלום,

ושח לזוג הקצת המום:

"ברור לכם וגם ברי לי,

שהביצוע לא סטרילי

שכן איני לא גניקולוג

ולא כירורג, לא אורולוג,

כאן השתמשתי בתיאוריה .

אני סתם דוקטור להיסטוריה"

ואתה המתפרפר,

שלח את השיר לעוד חבר

שאם לחגוג ירצה גם הוא,

ישים הוא עט במעילו.