נשוי 25 דתי ומתוסכל

שווה לך לבדוק גם בפורום השני כי נראה לי שמדובר בוגיניזמוס...וזה מסוג הדברים שאי אפשר לפתור עם מזמוזים ומסכך. היא צריכה להבין שאין דרך אחרת וחייבים לפתור את זה.

תקרא על זה קצת פה:
http://www.beok.co.il/SelectedArticle.aspx?ArticleID=2483

שיהיה בהצלחה.

תאמיני לי שבמהלך השנתיים האחרונות קראתי כל מידע וכל דבר שקשור לזה. הלכנו לטיפול אבל היא לא עשתה את האימונים ולא שיתפה פעולה, כל פעם ששאלתי אותה מה קורה היא התעצבנה. אני תוהה מה לעשות? האם להתגרש זה הפתרון? או להמשיך לנסות? אני מרגיש שהכוחות שלי שמונעים ממני מלבגוד אוזלים לי!

אבל תהיה נחוש בדעתך לגרום לה ללכת לטיפול. היא במו ידיה הורסת את הזוגיות שלכם ואתה צריך לעזור לה להתמודד עם הבעיה שלה. שמעתי שיש גם טיפולים קבוצתיים בוגיניזמוס, ואולי בעזרת הקבוצה היא תבין שהיא לא לבד בקטע הזה...אולי החברות לקבוצה יעזרו לה להתמיד בטיפול גם כשנהיה קשה.

תשב איתה ותסביר לה שזה או טיפול או שאתה מתחיל ללכת לנשים אחרות...כי עם כל האהבה שבעולם, אי אפשר לצפות ממך שתחיה בלי סקס. זה צורך אמיתי בדיוק כמו שצריך לאכול ולישון.

מקווה שתצליחו לפתור את זה.

תודה על כל העצות והתמיכה, דיברתי איתה וקבענו שאם זה לא יעבוד תוך מספר חודשים אז זה יהיה הסוף של הקשר הזה.
אני לא יודע מה להרגיש כלפי זה מצד אחד אני רוצה להאמין שהפעם זה באמת ישתנה, מצד שני ניסינו כ"כ הרבה פעמים.
אני בכל מקרה מגיע פתוח לנושא.

מאוד נגע לליבי הניסיונות שלך לעזור לה..אבל ממה שכתבת ציינת רק היא היא עושה או לא עושה אבל לא אמרת מה היא מרגישה. האם דיברתם על זה מהלב? איך היא מרגישה עם זה? היא רוצה לפתור? היא מאמינה שהיא יכולה - לא בשביל לרצות אותך, בשביל לעזור לעצמה? האם אתם שותפים מלאים לתהליך או שאתה רק מציג את הדרישות שלך והיא מנסה לרצות אותך???

הגדרת בדיוק את הבעיה העיקרית, אני מרגיש תמיד כאילו היא עושה את זה בשביל לרצות אותי ולא באמת שהיא רוצה. בעיקר בשיחות הללו אני מדבר והיא לא מגיבה, כשאני מבקש ממנה להיפתח היא מסרבת בטענה שאין לה מה להגיד... אני חושב שהסגירות שלה לנושא זו הבעייה העיקרית.
היום היא הלכה לפגישה עם מטפל חדש, לבד הפעם- היא העדיפה שאני לא אבוא איתה. היא אומרת שזה היה מאוד מוצלח בלי לפרט. אני מקווה שזה באמת יהיה מוצלח...
תודה על התמיכה

סקס הוא דרך קלה לשקף בעיות במערכת היחסים...אם אתם לא מצליחים לתקשר בינכם ולהיות באמת פתוחים אחד עם שני (כי זה חלק בלתי נפרד מהזוגיות) תמיד תהיה בינכם חומה. אני מבינה אותה מצד אחד, כל אישה שעוברת לגור בפעם הראשונה עם בן זוג חווה את זה. פתאום צריך להוריד לידו שערות, פתאום הוא רואה גם דברים מגעילים ובשביל להצליח צריך להיות פתוחים אחד עם השני. צריך לדעת לשים את הכל על השולחן מתוך הבנה שלא משנה מה אומרים אתם ביחד בסיפור הזה ובעזרת אהבה ותמיכה תצאו מזה ביחד. בלי השיתוף הזה, בלי החברות האמיתית אין סיכוי לנישואים האלו להפוך להיות נישואים מאושרים.
אני הולכת להגיד משפט בוטה ואני מתנצלת מראש אם אני פוגעת:
כשהלב שלה יפתח אליך אז גם הנרתיק שלה יצטרף!
ולצערי, זה לא עובד בכיוון ההפוך.

אני חושבת שאתה צריך, לא - אתה חייב, לדבר איתה או יותר נכון להקשיב לה ולתת לה את ההרגשה שעם כל בעיה אתה מסוגל להתמודד בלי תנאים ובלי אולטימטום. היא צריכה להבין שאתם ביחד בסיפור הזה, לטוב לרע ולמכוער.

אני מקווה שאני עוזרת