חוסר חשק מיני

בעצם אני שואלת מה אני אמורה לעשות? איך להתמודד ואיך להתנהג?
כמה עובדות:
אני יודעת שהקשר הכי ארוך שלו היה 6 חודשים (הוא מעל גיל 31). הוא טוען שעם אחרות חלק הלך בסדר וחלק פחות. הוא אומר שגם אין לו צורך לענג את עצמו. הוא גם נוטל כבר 5 שנים פרופסיה אבל לא אזרתי אומץ בשביל לשאול אם זה היה לו לפני או בעקבות.
אני לא רוצה להחליץ ולחקור יותר מדי ממה זה נובע ואם בדק את זה. חבל לי להפרד ממנו בגלל זה כי סוף סוף מצאתי מישהו טוב. אני לא יודעת אם להילחץ כי זה בלתי אפשרי או להיות רגועה כי כל הזמן אני זו שהצהרתי שהלוואי ויכולתי להיות בזוגיות בלי יחסי מין (כי אני נגעלת מזה וזה כואב לי). השילוב של הוא שצריך גירוי ואני שחסרת בטחון ויוזמה ומבוישת, עושה את זה מאד קשה לתפעול. השאלה מה לעשות? אם בפעם הבאה שננסה שוב זה לא יצליח? איך להגיב?

קשה לי בעצמי ליזום ולהיות פעילה. האם בפעם הבאה אני צריכה ליזום משהו? לעשות משהו? או שפשוט לתת לו להתחיל כשהוא מוכן? לרדת זה דבר שאני לא אהיה מסוגלת לעשות לעולם ואני גם לא חושבת שזה הפתרון.
אמרתי לו שיכוון אותי ויראה לי מה הוא צריך אז אני מקווה שיעשה את זה, אבל אם זה לא יספיק ועדיין הוא לא יצליח? מה לעשות ברגע הזה שהוא ינסה ולא יצליח לבצע כלום ויתייאש...?
אם זה יהיה אפשרי אבל תדירות נמוכה וזה מתאים לי - זה לגיטימי? קשר יחזיק ככה? נקיים בעיקר כשנרצה ילדים?
אם זה לא יצליח בכלל - להפרד?
אני ממש בדכאון כי אנחנו די מאוהבים והוא טוב לי מכל הבחינות האחרות :-(

ורד שלום,
כמו שמסתבר ממכתבך לשניכם יש קושי ביחסי מין.
את כותבת שאינך נהנת ממין, וכדאי מאד לברר מדוע? כתבת גם שבן זוגך משתמש בפרופסי זמן ממושך. פרופסיה היא תרופה נגד התקרחות שפועלת באמצעות הפחתת טסטוסטרון, יתכן שבשל השמוש בפרופסיה יש פגיעה בתפקוד המיני.
אך לפני הכל, זוהי תחילת הדרך, קיימת התרגשות של התחלה שעלולה לפגוע בתפקוד המיני.
יתכן מאד שכדאי לכם לפנות ליעוץ מיני. רשימת המטפלים המיניים המוסמכים נמצאת באתר של איט"ם
רותי בן-ציון שכטר

אני יודעת מה הבעיה אצלי - אני גדלתי בבית שמרני ובהרגשה שמין זה דבר אסור ושגברים רק מחפשים לאנוס נשים ברחוב. זה התשובה לבושה. לעניין של הגועל זה כי אני טיפוס מאד מאד סטרילי ורוק ונוזלי גוף מגעילים אותי. לגבי הכאב - זה ממש כואב פיזית (לפחות עם הפרטנר הקודם), מה גם שהייתי סובלת המוווון מדלקות שממש השניאו עליי את כל העניין. הייתי סובלת כל יום שאחרי יחסי מין מאי נעימות בהליכה ומהרגשה של רטיבות. בדקתי אצל רופאת נשים ואנטומית, הכל בסדר.
אני פשוט לא נהנית מסקס ואפילו סובלת מזה. אני גם לא מענגת את עצמי אלא אולי לעתים נדירות כשאני מכריחה את עצמי. זה נחמד אבל זה לא צורך שיש לי.
אני יודעת את ההשלכות של הפרופסיה ובגלל זה אני לחוצה. אני לא יודעת אם זה מקומי לחקור אותו האם היה לו את התופעות האלו לפני ואם הוא מוכן לקבל על עצמו גזר דין כזה. לדעתי גם אם כן, הוא יכחיש שזו הסיבה ולא ירצה להפסיק אותה.
ברור ששנינו לחוצים, במיוחד לאור הניסיון הכושל. השאלה מה לעשות בעניין. איך לנהוג איתו? אני לא אחת שאלך לייעוץ מיני ולא נראה לי שגם הוא ואני גם לא אציע את זה. אני מעדיפה פשוט לוותר...רק שמאד חבל לי וייתכן שזה יהיה הניסיון האחרון שלי לקשר.
לא ממש ענית לי ספיציפית - האם אפשר לחיות ככה בתור זוג?
מה לעשות במצב שבפעם הבאה הוא לא מצליח? כמה פעמים להמשיך לנסות? עד מתי?
האם ליזום בפעם הבאה או לחכות שהוא יהיה מוכן?
איך להתנהג?

ורד שלום,
כל זוג בוחר מה נכון לו. אם נכון לכם לחיות עם מען מהסוג הזה ושניכם מרוצים אז הכל בסדר. תשווי את המין לאוכל. מי החליט שצריך לאהוב את כל סוגי האוכל יש אנשים שהתפריט שלהם מצומצם והם חיים בסיפוק עד 120 , כך שהענין הוא במידת שביעות הרצון שלכם.
וכן, אני ממש ממליצה לך לפנות ליעוץ רגשי מיני כי כמו שאת מעידה את סבוכה בענין הזה וממש חבל!
אתם צריכים לא להלחיץ זה את זו ולנהוג במין בקצב שלכם שהוא הקצב הנכון לכם, ולא לפי מה שאת חושבת שהן המוסכמות החברתיות.
רותי בן-ציון שכטר