אי סגירת הצינור העורקי בלב

PDA הוא צינור שמחבר בין אבי העורקים ועורק הראה. בעובר הוא פתוח ומאפשר לדם לעבור מעורק ראה ראשי לאבי העורקים ומשם לשילייה לצורך חימצון. לאחר הלידה הצינור נסגר ספונטנית.
כאשר אינו נסגר בימים הראשונים אחרי לידה הוא הופך לבעיה מסוימת. אז מופיע דלף דרך הצינור הפעם משמאל לימין (מאבי העורקים לעורק הראה, כי שם בד"כ הלחץ נמוך יותר).
כאשר הצינור הוא גדול חייבים לסוגרו בגלל שהוא גורם לדלף גדול, עומס על הלב השמאלי וזרימת דם מרובה לראות ועד אי ספיקת לב.
כאשר הצינור הוא מאד קטן ונמצא בבדיקה מקרית באקו ואינו גורם לדלף משמעותי , או לאוושה משמעותית, רוב הקרדיולוגים לילדים ימליצו לא לסגור.
הויכוח הוא לגבי המקרים של דוקטוס קטן+ או בינוני.
הגישה המקובלת בקרב רוב העוסקים בנושא שאם הדוקטוס מלווה באוושה אופיינית (נקראת אוושה ממושכת) כדאי לסגור כדי למנוע אפשרות של בעיות בעתיד ולהקטין הסכוי ל זהום באזור (ENDOCARDITIS ). אך אין זה מאותם מקרים שחס וחלילה יקרה אסון אם לא נמהר לסגור.
הסגירה היום נעשית ברוב המקרים בצנתור ע"י סלילים או מטריה, לפי הגודל והצורה של הPDA.
יש לנו נסיון רב בפעולות אלה והן בד"כ מוצלחות ללא הרבה סבוכים. (כולל ההרדמה הכללית הקצרה)

לא נראה שמדובר ב PDA גדול. האם נאמר משהו לגבי סוג האאוושה שנשמעה?

אוושה ממושכת היא האוושה האופיינית ל PDA (היא ממשיכה בסיסטולה וגם בדיאסטולה)
לדעתי ילדה בגיל זה עם PDA קטן+ ואוושה אופינית כדאי לשלוח לסגירה בצנתור (אמנם לא חיים ומוות אך לדעתי רוב בקרדיולוגים לילדים היו ממליצים בצורה דומה)
הסכון בפעולה במקומות שרגילים לעשות זאת הוא מאד קטן.
בהצלחה!